שחט שליש והגרים שליש וחזר ושחט שליש האחרון כשירה:
פסק רבינו כר' יהודה, וכן נראה דר' יוחנן לא פליג אמימרא דר"י רק בשחט ופגע בו נקב, דבודאי ר' אבא לא אזל אמר קמיה דר' אלעזר סיפא דמילתא דרב יהודא לחודא, ומדשבקי ר"א ור"י רישא דמילתא מכלל דלא פליגי, ונתבונן קצת בזה, דנראה ברור דאם לא שחט שליש השני טריפה לרב יהודה, וצריך מובן שכבר נפסק הגרגרת ברובו דהוי נבילה מחיים איך תוכשר בשחיטת שליש השני אחר כך דכבר הויא נבילה [ואף דלא דמי לפרכת הגמרא שם וכי מתה עומד ומולק דשם הא מטמאה מחיים כיון שנשבר המפרקת ורוב בשר עמו ועיין חידושי הרשב"א שם] ואין לומר ושט יוכיח דנקובת הושט נבילה מחיים ואפ"ה מהני שחיטה לרובו, וכן בבהמה כי שחיט הקנה קודם ושחיט אחר כך הושט, אע"ג דכבר נפסקה הגרגרת ברובה, זה אינו, דתמן הכשר שחיטה בכך וכללות כולם מענין השחיטה, אבל הכא השליש השני של הגרמה אינו מענין השחיטה ולא ממקום השחיטה דהא אם הגרים שליש ושחט שליש אינה כשירה ולא הוי כנפסק הגרגרת בחציו משום שאינו במקום השחיטה. ופוק חזי דרבנן בתוספות במימרא דר' זירא גבי שחט בסכין מלובנת, הוכיחו, דאם במקום שכבר נשחט בושט ניקב שם, טריפה כיון דאינו מהכשר שחיטה, והכא נמי כיון שההגרמה שליש אינה מהכשר שחיטה הלא הוי נבילה ואיך תהני השחיטה לאחר כך, וצריך לחלק דההגרמה שליש לא הוי מטריפה בלעדי ההצטרפות שחיטה של שליש הראשון לכן לא דמי להך שהעלו רבנן בתוספות שאם ניקב כנגד מה שנשחט טריפה דשם הנקב בלבדו היה מטריפה, ובפרט לפמש"כ רבוותא בתראי דאם נפסק הגרגרת למעלה משפוי כובע אינו נבילה רק טריפה וסוף סוף מהני השחיטה לטהרה מידי נבילה, וכיון דמצטרפת שליש הראשון לשליש השני לטהרה מידי נבילה, א"כ אין לך לחשוב רק שליש השני לבדו שהגרים, ובו לא היה כדי להטריף ושוב כשירה לגמרי אף לאכילה, וזה ישר לומר כיון דשליש השני אינו מועיל בלא צירוף הראשון א"כ כי שחיט עוד שליש בתרא מצרפין שליש קמא לשליש שני, ובשליש שנגרם בלבדו אינו נטרף, וכדי שלא יהיה זה מוזר מצאנו גדולה מזו לרב אדא בר אהבה דסבר דהכשר שחיטה בעוף לא מהני רק בשחיטת ושט, ובשחיטת הושט לחודיה בלא קנה ג"כ סגי, ובכ"ז אם שחט קנה קודם ואחר כך ושט, בודאי כשירה אע"ג דכבר נפסק הגרגרת ואינו מטריפה אע"ג שאינו מצירוף השחיטה כלל ודוק. וברור לפ"ז דהך שליש דהגרמה צ"ל בלא דרסה וחלדה, וזה שכתב רבינו ואם דרס והחליד כו' בין בשליש אמצעי נבילה, כוונתו בשליש דהגרמה, וכמו לרב אדא ב"א אם שחט הקנה ע"י דרסה או חלדה ושחט אח"ז הושט ועיין ש"ך ודוק:
וכ"ז לפי מה שנראה מפשטיות דברי רבינו, דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוי נבילה מחיים, אולם לפי מה שהסבו הש"ך והפלתי כוונת רבינו דאזיל בשיטת רבוותא דלא הוי נבילה רק לאחר מיתה, וטעמא דנפסקה הגרגרת ברובו אינה נבילה רק דהגרגרת תו אין לו היתר שחיטה לשחוט אחר כך דמה תשחוט אחרי שכבר נפסקה הגרגרת וכי תמות אחר כך הויא נבילה תו ליכא תמיה על סברת רב יהודה דמועיל השחיטה בתר דנפסק הגרגרת בצירוף ההגרמה ברובו ודוק:
וראיתי להרב בפלתי שתמה על הנך דאמרי דנפסקה הגרגרת שלא במקום שחיטה היינו למעלה משפוי כובע אינו רק טריפה דא"כ איך אמר רב הונא בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דכשירה דכי נפקא חיותיה בשחיטה הוא דנפקא, אלמא דנפקא חיותיה ולא דמי לתורבץ הושט דלא הוי רק טריפה [והפרמ"ג בשפתי דעת סימן כ' לא דק בדבריו במכ"ת שחילק בין נשחט לנפסק, ובאמת לא חילק רק בין תורבץ הושט למעלה משפוי כובע בקנה עיי"ש] ועיין מש"כ הפרמ"ג ואין טעם בדבריו, דסברת הפלתי נכונה, דכיון דאם לא נשחט הקנה למעלה משפוי כובע רק ע"י קוף, מועיל אח"כ שחיטה למטה משפוי כובע לטהרה מידי נבילה, שוב ליכא למימר דסגי בצירוף שחיטה הקודמת אם היה דרך שחיטה. אולם לכאורה גדולה מזו מצאנו דהוה בעי הגמרא לומר ריש פ' השוחט, דאע"ג דלענין שחיטה מחצה ע"מ הוי כרוב, מ"מ לענין טריפות לא נטרף עד שיהא רוב הניכר לעינים, וחזינא אע"ג דאם הוי נפסק חציו הוי מועיל שחיטה אחר כך להתירו באכילה בכ"ז כי שחט חציו בלבד סגי וזה סתירה גדולה:
ואם כה נאמר א"ש קושיית רבינו אפרים בתוספות דאיך אמרה הגמרא בנזיר, דרבי סבר הא דמדיר איש את בנו בנזיר הוא כדי לחנכו במצות, דא"כ יקשה הא אכיל כהן מליקה והויא נבילה, וליכא למימר דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת דהלא רבי סבר יש שחיטה לעוף מה"ת יעו"ש, ולפ"ז א"ש דמצינן לומר, דהך שינויא דגמרא דאמר דרבי סבר כדי לחנכו אזלא לפום הך שיטתא דרבא אליבא דרב דאע"ג דסבר אין טריפות רק ברוב הנראה לעינים, מ"מ לענין שחיטה סגי, וא"ש דמצי שחיט להו בחצי סימן היינו בחצי קנה ואח"כ מלק להו, דכיון דלא איתעביד בהו מעשה טריפה שפיר מהני מליקה, אע"ג דכשחוטין הן, פוק חזי להתורת חיים בפרק בהמה המקשה שהאריך בשיטת רש"י דאם לא היה יוצא דופן פסול היה בן פקועה כשר לקרבן א"ג דכבר כשחוט הוא לאכילה מ"מ שחיטתו לקרבן מהני ביה כיון דרהיט ואזיל, כש"כ הכא לענין מליקת דהויא עבודה כמו הזיה [גם משום מום ליכא דאין תמות בעופות וכדמוכח בפרק השוחט דף מ' דבכה"ג כשר בעוף עיי"ש], אך בכ"ז הוא מוזר מאד, דהוי שחיטה ולא הוי טריפה כלל, וברור דהכי קאמר שאני לענין טריפות דבעי רוב הנראה לעינים ומכש"כ דשחיטה לא הויא, וכי אמר רב מחצה ע"מ כרוב דוקא בושט או בבהמה ששוחט הושט, אבל בעוף שיוכשר בשחיטת חצי קנה לבד ודאי לא אמר כיון דאף טריפה אינו, וכן מצאתי להתבו"ש סימן כ"א ס"ק ד' שפירש כן:
אך אם נאמר כסברת הפר"ח דנפסקה הגרגרת ברובו שלא במקום שחיטה אינה רק טריפה, יתכן קצת ליישב קושיית רש"י מרב הונא אדידיה דאיהו פליג על רב יהודא ואמר בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דכשירה, ולעיל אמר בהגרים שליש ושחט שני שלישים דברי הכל פסול, ולפ"ז יתכן קצת, דבאמת נפסק הגרגרת בחציו במקום שחיטה והשלים אח"כ כשירה לדברי הכל, וכי שהה במיעוט קמא דקנה פירש בדף למ"ד על הא דבעי שהה במיעוט סימנים דעל מיעוט קמא דקנה מיבעי ליה יעוין להתב"ש סימן כ"ג ס"ק ט' שהביא בשם הבה"ג ואתו כמה רבנן דפירשו כך, ודוגמא רחוקה למה שפירש הרשב"א בחידושיו לגיטין בפ"ק דאם אין עדי חתימה כלל כשירה לר"א דעדי מסירה כרתי וקרא דוכתב לה מתקיים בכתיבת התורף לחודא ואם חתומים בו עדים בעי שיהיו חתומים לשמה וכדין דגם המה מיחשבי בכלל וכתב לה יעו"ש, וכן כאן כי שחיט גם מיעוט קמא מיחשב בכלל שחיטה וגם בו הלכות שחיטה גמירי המה שהיה דרסה וחלדה, אע"ג דאם לא שחטו כלל הוי סגי בהשלמה אל הרוב, ולכך לעיל דמיירי בפלוגתא דהגרמה דרבנן ור' יוסי ב"ר יהודה דלמטה משפוי כובע דאם נפסק הגרגרת ברובה שם הוי נבילה מחיים כמו בטבעת גופא הוי כמקום שחיטה גופיה ומקרי שחיטה לאיפסולי בהגרמה, אבל כאן בהך דפליג על רב יהודה מיירי אליבא דקיי"ל כר"ח בן אנטיגנוס דאין הגרמה אלא למעלה משפוי כובע, דשם הא הוה פסיקתה ברובו רק טריפה, ואינו דומה כלל להך דמקום שחיטה דכאן הוי נבילה ולמעלה משפוי כובע לא הוי רק טריפה, א"כ אין זה מסוג ההתיחסות של שחיטה והוי כמו נפסק שליש הראשון דמועיל אחר כך שחיטה [ובכוונת רש"י לא יתכן לפרש כן כדמוכח מפסקו בדף ל' עיין שם] אולם ראית הפלתי דלא הוה טריפה לחודא מהא דמועיל לרב הונא הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש עצומה כמו שכתבתי:
אמנם מדיוק לשון הזהב של רבינו לקמן הלכה י"ט נראה דדוקא במקום הראוי לשחיטה אם נפסק הגרגרת הוי נבילה מחיים [לענין איסור אכילה כמו שפרשו רבנן בתראי בדבריו] אבל למעלה משפוי כובע לא הוי נבילה מחיים, רק דאין לה תו היתר בשחיטה אחר כך אף לטהרה מידי נבילה ולכך לא חשיב נפסק הקנה שלא במקום שחיטה במנין טריפות כמו דמונה בתורבץ הוושט משום דתורבץ הושט מהני לטהרו אח"כ מידי נבילה כי שחיט ליה בושט אחר כך, משא"כ בגרגרת, ולהכי מהני לרב הונא אם הגרים שליש ושחט שליש, כיון דחשיב למעלה משפוי כובע דאם שחיט ליה אח"כ לא מהני שחיטה שפיר חשיב לאיצטרופי לשיעור שחיטה ולכן א"ש הא דאמר רב יהודא בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דהוי טריפה, היינו דמחיים הוי רק טריפה ועיין לח"מ, ומיושב הקושיא של רש"י באופן שכתבתי לעיל דכיון דלא דמי למקום שחיטה בענין נבילה, דבמקום שחיטה הוי נבילה מחיים אם נפסק ברובו, ולמעלה משפוי כובע לא הוי נבילה מחיים, תו לא מתיחסי אהדדי לפסול בשליש דהגרמה והוי כמו נפסק חצי הגרגרת דמהני השלמה, וע"ז לא גמירי הגרמה לפסול לרב הונא דפליג על רב יהודה, ועל דרך הא דאמרו ריש זבחים, דמינה מחריב בה דלא דמינה לא מחריב בה ודוק היטב:
ועל פי הדברים האלה שבארנו, א"ש הא דאמר בריש אלו טריפות בתורא דאתחיל ביה שחיטה בתורבץ הושט וגמר בוושט, דאמר רמינא עליה חומרא דרב וחומרא דשמואל כו' אי שמואל הא אמר ברובו כרב דאמר במשהו, וקשה טובא הא כולהו כשמואל דהוא אמר בפ"ק דף כ' דהגרים שליש ושחט שני שליש פסולה, והכא הא הגרים בתורבץ הושט וגמר בושט והוי שחיטה פסולה, וכבר עמדו ע"ז רבנן בתוספות, ולפ"ז א"ש, דכיון דאינו מתיחס כלל למקום שחיטה דתורבץ הושט ברובו וושט במשהו, א"כ עדיפא טפי מהך דפרישית לרב הונא למעלה משפוי כובע ולא גמירי ביה הגרמה כלל ודוק. ועפ"י הדברים שבארנו בתחלת דברינו לק"מ, דבפסוקת הגרגרת דבמקום שחיטה ברובו הוי נבילה או טריפה, ועד דשחיט רובו לא מתעבדא כלל מעשה טריפה, ולכך כי הגרים שליש כי שחט שליש בתר כן, הא כבר נעשה מעשה טריפה או נבילה ולא נשחטה רובה במקום שחיטה, ואם שוחט עוד שליש בתר דמתעביד מעשה טריפה או נבילה, הלא אין זה דרך שחיטה בהגרגרת אבל כאן בושט אם שוחט הושט הלא כי נקיב הוי נבילה או טריפה מחיים, ואם יגמור לשחוט עד רובו הוא דרך שחיטה, כן גם הכא כי הגרים בתורבץ הושט דהוי ברובו, ואימת נעשה נבילה או טריפה מחיים כי גמיר במקום שחיטה עד רובו ותו תאמר דכי שחיט ביה אחר כך עוד שליש פסולה, דכיון דהגיע לרוב נעשה נבילה או טריפה הלא זה בכל שחיטת הושט דרך שחיטתו כי נקיב הוי נבילה או טריפה מחיים ואפ"ה כי גמיר אח"כ הוי דרך שחיטה בכך, בינה זאת כי הוא ישר מאוד לומר כן בסברת שמואל ור"ה משמיה דר' יוסי. אולם לדידן דקיי"ל הגרים שליש ושחט שני שליש דכשירה צ"ל הסבר הדברים כמו שפרשנו לעיל ודוק בכ"ז:
ואם דרס או החליד בין בשליש הראשון בין בשליש האמצעי ה"ז פסולה.
נראה פירושו, שאם שחט שליש והגרים שליש וחזר ושחט שליש דכשירה, אם היה דרסה או חלדה בין בשליש הראשון הנשחט שאז לא נשחט רובא כדין ובין שאם ההגרמה היה על ידי דרסה וחלדה שזה שליש האמצעי שהיה ע"י ההגרמה אז היא נבילה, דדוקא הגרמה שהיה שחיטה כדין, רק שאינו במקום שחיטה בזה יוכשר מהלכה אבל מכל מקום בעי להיות דרך שחיטה, הא בל"ז כי נפקא חיותא לא דרך שחיטה נפיק, ופוק חזי לרב אדא ב"א דסבר דבעוף צריך לשחוט דוקא ושט ולא קנה וכי שחיט קנה לחודא לא מכשר וא"כ הקנה אינו מועיל להשחיטה כלל, ודא פסיקא לן דלרב אדא ב"א מיתכשר אם שחיט קנה קודם ואח"כ ושט, דאל"כ מצאנו מה דבבהמה כשר ובעוף נבילה וזה לא יתכן, וע"כ דדרך שחיטה אכשר רחמנא בצואר והם הסימנים:
ובזה פירשתי בילדותי לחזקיה דסבר (דף קכא) דמפרכסת יצאתה מכלל חיה ולכלל מתה לא באה ואינה לאיברים וא"כ אינו חייב על אבר מן החי ואיך יפרש המשנה דריש טהרות בעוף טמא דקאמר אין שחיטתו מטהרתו וע"כ לבן נח משום אבר מן החי במפרכסת וכדמפרש בפרק גיד הנשה דף ק"ב ובזה כבר הרגישו המחברים ואמרתי דחזקיה יסבור כרב אדא בר אהבה דושט ולא קנה בעוף ואפילו כן אם שחיט קנה קודם ואחר זה הושט דהויא דרך שחיטה כשר, ובקנה הא ריאה כמאן דמנחא בדיקולא, והויא ריאה אבר מן החי, רק בטהור שרי משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור, אבל בעוף טמא דלישראל אסור ולאו שחיטה הוי לכן גם ב"נ נהרג (בזמן הבית) אם אוכל הריאה דהויא אבר מן החי. [ובזה יש לפרש מה דאמר רבא על הא דנבדקיה לקנה ונשחוט כו' חכים ברי בטריפות כר"י, דלפי מה דקיי"ל דלא כרב אדא ב"א תו לית הלכה כחזקיה רק כר' יוחנן דמפרכסת ישנה לאיברים ודוק], ונתבונן, אטו לרב אדא ב"א אם ידרוס או יחלוד בקנה האם לא תהא נבילה לכן לדידן בהגרמה אע"ג דלא מצטרף להשחיטה דצריך רובא במקום שחיטה בלעדו, בכ"ז אם היה ע"י דרסה או חלדה נבילה דכבר נפסק רוב קנה שלא בדרך שחיטה ודוק: