וכל שאפשר מהן שימצא בעוף כו' חוץ מטריפות שבכוליא וכו'. וטריפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותן בבהמה כדי שיהיה כנגדן בעוף כו'.
ולוי כי תני כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, אטריפות שמנו חכמים במשנה קאי לא אטריפות שאמרו האמוראים, כס"מ, וכן כתב בספר האשכול. ובזה מתורץ מה שקשה בהא דפריך באלו טריפות בהא דקתני הריאה שניקבה או שחסרה, מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו ניקבה כו' לימא שחסר מנין האונות, וכן פירש רבינו בפירוש המשנה. אך לפ"ז א"ש, דאם זה הוי כוונת המשנה איך תני לוי כל מה שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף הא בעוף אין מנין לאונות, וכיוצא בו מצאנו בפרק כל היד (דף י"ח) על הא דאמר בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב כו' מתניתין קאמרינן שמעתתא לא קאמרינן עיי"ש. ובהא דכתב רבינו דלא קאי כללא דברייתא על כל הטריפות רק על המפורש במשנה, מיושב מה שנדחקו רבנן בתוספות בשמועה דשמוטת ירך דסובר רב הונא שמוטת ירך בעוף כשירה והוכיחו דע"כ באיעכול ניביה, וא"כ על כרחין גם בבהמה כשר מדתני לוי כל שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר מהן נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח כו' וזהו תימה יעו"ש. ולפ"ז א"ש, דהך דבוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה לא מתני במתניתין וע"ז לא קאי לוי, ועל ריאה שניקבה שפיר פריך מדתני לוי דריאה שניקבה מתני במשנתנו וזהו ראיה חזקה:
ואולי בזה יתישב נמי מה דהקשו רבנן בתוספות בהא דמפרש פלוגתא דר"י ור"ל אם אלו טריפות דוקא או אלו כשירות דוקא, דפליגי בדרב מתנה, ולא מפרש דפליגי בדרכיש דלקתה בכוליא אחת אם טריפה, דריש לקיש סובר דלא אתיא בזה הכלל משום דלא דמי ותני אלו כשירות למימר הני הוא דכשירות הא דרכיש ב"פ טריפה, דלפ"ז א"ש, דאם הוה תני המשנה אלו כשירות למידק דבדרכיש ב"פ טריפה הוי זה על כרחין גם בעוף דכל מה ששנו חכמים במשנתנו הוא בבהמה ובעוף כדתני לוי וטריפות דכוליא ליכא בעוף וכמוש"כ הכס"מ ובספר האשכול מפני שהם סגורים בעצם לכן אמר דפליגי בדרב מתנה:
וקשה לדעתי למה לא מפרש תלמודין פלוגתא דר"י ור"ל אם אלו טריפות דוקא או אלו כשירות דוקא, דפליגי בהא דתרי משניות דאלו טריפות ואלו כשירות פליגי, דבהך דא"ט תני ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום, הא נשתייר הימנו כלום כשירה, ובהך דאלו כשירות תני ניטלה הכבד ונשתייר הימנו כזית הא לא נשתייר הימנו כזית טריפה וע"ז פליגי איזה משנה דוקא, אולם א"ש, דא"כ סבר ר' יוחנן דלא נשתייר הימנו כזית כשירה, ובריש פרק אלו טריפות אמר רב יצחק בריה דר"י משמיה דר"י הלכה כדברי האומר כזית. ובזה נבין כוונת הגמרא וחזייה דרב מתנה דאתיא בזה הכלל מ"ט דדמיא לנטולי כו' וחזייה לדר"מ דלא אתיא בזה הכלל מ"ט לאו לנקובי דמיא כו' ולאו לנטולי כו' דמאי חזו דזה מדמה לנטולי וזה לא, ולפ"ז א"ש, דליכא נטולי במשנה רק ניטל הכבד, וא"כ ר' יוחנן סובר כזית דוקא והוי טריפה מצד עצמו ודמיא להך דבוקא דאטמא דשף מדוכתיה, אולם ריש לקיש סובר דולא נשתייר הימנו כלום, וטעמא משום דבעי שיורא פורתא מקום תלייה דמרה וכמו שפרש"י (דף מ"ו) על הך דר"ח זריק לה יעו"ש, א"כ אין נטולה במשנה שתהיה טריפה מצד עצמה, וא"כ הך דר"מ לכולהו לא דמיא לא לנטולי כו' ודוק, ומאן דסובר דר"י מכשיר בנשתייר הימנו כלום יפרש פלוגתייהו כמו שפרשנו בס"ד, וכי מוקי דפליגי בדר"מ, ור"י סבר דכשירה אע"ג דר"י אמר לקמן שמוטת ירך בעוף טריפה היינו באיעכול ניביה, וכן כתבו בתוספות שם ד"ה שמוטת ירך, ותמוהים דברי הלחם משנה שהקשה על שיטת ההשגות, דשמוטת ירך היינו שנשמט הכף עצמו ממקום חיבורו מן השדרה דאמאי לא אמר הגמרא דפליגי בהך דשמוטת ירך, ולמאי צ"ל דפליגי בדרב מתנה יעו"ש, ובמחכ"ת הא ר' יוחנן יסבור לפ"ז דאלו טריפות דוקא ושמוטת ירך כשירה, ור' יוחנן בעצמו סבר דשמוטת ירך טריפה אף בעוף וזה פשוט. ומה שפירש הפלתי טעם דטריפת הטחול בסומכא הוא משום הכרס, כתב קרוב לזה האשכול ולכן בעוף כשר שאינו מונח על הכרס יעו"ש דברים נמרצים ודוק:
ולפי דברי הפלתי מדוקדק מה דאמר ר' נחוניא שאלתינהו לכולהו טרופאי דמערבא כו' ולית הילכתא כרב עוירא והנ"מ בקולשיה אבל בסומכיה טריפה, דלפי המתבאר אין מקום להטריף בניקב הטחול מקום הדבוק לכרס, רק לבני מערבא משמיה דריב"ח דכל הכרס החיצונה ג"כ מיטרף בנקב משהו (בדף נ') לדידהו שפיר חיישינן, אבל להנך אמוראי דסברי דבכרס אינו טריפה רק בנקרע רובו לא שייך להטריף בניקב הטחול אף בסומכיה לכן טרופאי דמערבא לטעמיהו אזלי ודוק: