והאכילה ושתייה אין מצטרפין לשיעור אחד.
בגמרא דף פ"א ור' יהושע היא כו' ר"נ אמר אפילו תימא רבנן כו' אם נאמר דר' יהושע אית לי' תמחוין מחלקין ג"כ לקולא יעוי' פרק כלל גדול דף ע"ב א"כ אכילה ושתיה הוי כשתי תמחוין ואינן מצטרפין זולת הבדל השיעור. ויתכן דטעם תמחוין מחלקין משום דחיך יטעם אוכל וזה דוקא באיסורי אכילה להכי בשבת המוציא הרבה מינין חייב כמו"ש תוס' דף צ' יעוי' שם. וזה דקשי' לי' לר"ש בפ"ג דכריתות מה לאוכל שכן נהנה לכן תמחוין מחלקין דההנאות שונות וזה דוקא באסורים שחיובן רק דרך אכילה כמו חלב, ומעילה כתבו תו' פרק כל שעה דילפינן חטא חטא מתרומה דכתיב בה אכילה והחיוב הוא על טעם אכילה משו"ה התמחוין מחלקין, אבל יוהכ"פ דשלא כדרך אכילתן חייב כדברי השאגת אריה א"כ אין החיוב על הטעם להכי הוי מצטרף גם בתמחוין חלוקין ודו"ק אמנם זה אינו למעיין היטב. גם דברי הש"א אינן מחוורין. ובזה יתישבו דברי הראב"ד פרק י' דתרומות דגריס בתוספתא פסחים גבי שתית חמץ בכדי אכילת פרס ושתי' בכזית א"כ אמאי אמר שם בתוספתא דאכילה ושתיה אינן מצטרפין הא שיעוריהן שוה ע"כ דהוי תמחוין חלוקין וגם לקולא אמר ר' יהושע דאין מצטרפין ודו"ק.