1
המוסר מים מקודשין או מים כו' לשומרן הרי אלו פסולין.
משנה פ"ז ר"א אומר אף לטמא כשירין, פירוש כיון שהוא טמא אין הבעלים מוסרין לו לגמרי לשומרו ולכן מהני שמירת הבעלים, אבל אם עשו הבעלים מלאכה פסולים ואף דאמרו בסוף אין דורשין אין אדם משמר מה שביד חבירו הכא דהבעלים יודע שהשומר טמא שפיר משמר, אבל א"כ מאי פריך שם מחמריו ופועליו דשם יודע שהן טמאים ושפיר משמר מה שביד חבירו. ואולי כיון דלרבנן לא נפק"מ בין בשהבעלים מוסר לטמא או לטהור בכולהו סברי דאסח דעתיה משמירתן גבי מי חטאת הוא הדין לענין טהרות לא מפליג, ובזבחים מ"ז לענין זה מחשב וזה עובד שם ענין אחר ואכמ"ל ודוק: