Ohr Sameach on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 9:7

שנים שהיו אוחזין בכלי אחד כו':
פירוש דמוכח בגמרא, דכל שאם אחזו אף ע"פ שהוא ביד המקנה אם אמרינן דכמאן דפסיק דמי ומקריא נתינה ולא אבד שמו אם תאמר דכמאן דפסיק דמי מיקרי אדוק ונוטל כל מה שבידו והשאר יחלוקו, א"כ בכלי, דאם תאמר מה דאחיז בידיה הוי כפסיק הלא תו אבד שמו שם הכלי דסתם כלי כן הוא, לכן בכל גוונא אף אם אדוקין בו ג"כ הוי הדין יחלוקו, משא"כ בטלית דשמו עליו אף בשלש על שלש ושם בגד עליו, לכן אם הוי כפסיק מה דנקיט בידיה תו נשאר שם בגד לכן יש בו חלוקין ועיין בהלכות מכירה פרק ה' הלכה ז', וזה כוון ההמ"ג שיש בדין הטלית חלוקין, פירוש לכל מי שלא אבד שמו במקצתו, כן דייק רבינו יושבין בצד ערימה של חטים כו' או בחצר של שניהם, אבל בבהמה בחצר השותפין בזה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי ודאי דיחלוקו בלא שבועה וטעמא דהוי כאדוקין בטלית ועדיפא מינה, דכמו דתמן אנן סהדי דמה שבידו הוי שלו, כן כאן גבי בהמה משום דהשותפין מוחין זה על זה מלהעמיד בהמה בחצר כמו שנתבאר בפ"ה משכנים, לכן הדבר שעומד שם הוי כשניהן אדוקין בהטלית דאנן סהדי דהוי של שניהן דאילו הוי של אחד לא היה מעמיד אותה בחצר של שניהן בלא רשות, ועיין בתוספות ריש ב"ב ד"ה לפיכך אם נפל, ובפרט שבועה ודאי לא שייך כיון דליכא טעם דשלא יהא כל אחד תוקף שאינו יכול להעמידה בלא רצון חבירו, וכן בהך דינא דריב"ש בסימן תל"ד בשני בתים שדרך רה"ר מפסקת וגג נסמך על שניהן שכתב דדמיא לשנים אוחזין בטלית שיחלוקו, והובא בשו"ע סימן קל"ח, ג"כ כיון שאין יכול לבנות האחד בלא רשות חבירו ודאי דמי לשנים אוחזין בטלית וכאילו ביד כל א' מחצה, ואע"ג דגודרות אין להן חזקה ולא הוי אפי' כאוחזין, בכ"ז אם עומדת במקום גדור העשוי להעמידה שם כיון שיכולין למחות ודאי דהוי שניהן כמוחזקין בה, דאל"כ לא היה מעמידה שם, וכן בריחיים העומד בחצר של שניהן יחלוקו בלא שבועה וכמו שנתבאר וזה ברור, בדעת רבינו ודוק: