מי שהיו בידו דברים העשוין להשאיל כו':
בההמ"ג ואת"ל שלא עשו תקנת השוק בכלים אלו, א"כ אין לך אדם לוקח מחבירו כלים העשוין להשאיל. פירוש דחייש דילמא יאמר הבעלים הראשון שנגנבו ממנו ולא יכחישו אדם דמנא ידע דילמא המוכר לו גנבה ממנו, אבל כיון דנוטל דמיו לא חייש דילמא יאמר המוכר השאלתיו לך, דלא עביד אינש דמעיז בחבריה בטענת שקר, ופשוט. והאחרונים פירשו דברי רבינו אף בטוען השאלתי לראשון ופלוני מכרה לך ג"כ אינו נאמן כאן דלפי דבריו מכר אותה בגזל מידי דחבריה, ואחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן. והא דאמר בפרק חזקת גבי אומן דביצא מיד אחר דרק אם טעין בפני אמרת לו למוכרו לי דמשום מיגו דמצי אמר ממך זבנתה נאמן, אבל כי לא טעין ברי תו נאמן אידך לומר שלתקן נתתי לו והוא נתנן לך. ולכאורה הוי כדברים העשוין להשאיל. ונראה דאומן שאני, דבמה דטוען שלתקן נתתי לו ומכרן לך לא מחזיק את האומן בגנבא דכיון דדרך בני אדם לתת לו כלים לתקן אימור אמר לו אינש לזבן את כליו דאדם עשוי לומר לאומן מכור לי טלית, וטעה וסבר שהוא של מי שצווהו למכור כליו, ומטעם זה אמרו בנתחלפו לו כליו בבית האומן דישתמש בהן כדמפרש ר"ח שם דף מ"ו, וכיון שכן נאמן לומר שלתקן נתנו לו, אבל בדברים העשוים להשאיל באינש דעלמא זה מיקרי דמחזיקו בגנבא ואינו נאמן ופשוט, ועיין ש"ך סימן ע"ב ס"ק צ"א ובט"ז קל"ד ודוק: