בד"א כשהיה כלי זה נראה ועומד ביד שמעון כו':
ואם הראהו בפני עדים טרם שתבעו בב"ד וטען כי ממושכן הוא תחת ידו כתוב בשו"ע סימן קל"ג סעיף ג' דהו"ל עדים וראה כו'. והנה טעמא בעי דהא בעת הטענה ליהמן במיגו דאי הוי בעי לא מראה ליה והוי מצי לומר החזרתי, תו נאמן בטענתו שהוא ממושכן אצלו, ומה איכפת לן שהראהו חוץ לב"ד כיון דטעין תיכף טענה הטוען אחרי זה בפני ב"ד. וצריך לומר דכיון דאינו נאמן רק במיגו דהחזרתי בדברים העשוים להשאילו או בעדים שע"י פקדון בא לידו באינן עשוין להשאיל, ואותה טענה אינו מפסיד ע"י מה שטוען ממושכן הוא אצלי כי יכול לטעון אחר זה פרעת לי חובי והחזרתיו אחרי שראוהו העדים ולא חייש דילמא יאמר לו אל תפרעני אלא בעדים וכיו"ב דלא סליק אדעתיה, א"כ כיון דלא הפסיד ע"י הראותו את החפץ לאחרים טענת המיגו לא שייך להימניה, ובתר כן כי התובע אמר אל תחזירנו לי אלא בפ"ע תו הוי עדים וראה, ולפ"ז באין עדי פקדון וטרם שהראה החפץ הוי מצי לומר להד"מ, ובדברים שאינן עשוין להשאיל הוי מצי לטעון לקוח הוא בידי והפסיד טענתו על ידי מה שמראהו בעדים בטענת ממושכן הוא תחת ידי דלא מצי למיטען להד"מ וכן לקוח הוא בידי, ודאי דאיהו מהימן אז כאילו בפני ב"ד הוי טעין ממושכן ת"י דהוי נאמן מיגו דלקוח אלו לא הראהו בפני עדים, והשתא דהראהו בעדים וטעין ממושכן אצלי נאמן אצל העדים כמו אצל ב"ד, רק היכי שיש עדי פקדון דאינו נאמן רק במיגו דהחזרתי בלא ראה, למיטען ממושכן ת"י, והך טענה סבר דלא הפסיד דהרי גם כי טעין שהוא משכון עביד להתפרע ויטעון אח"ז פרעת לי והחזרתיו לכן בזה ראה הוי שפיר ואינו נאמן בטענה זו שטען בפני עדים כמו בפני ב"ד, דכיון דלא הפסיד המיגו אינו נאמן, ולפ"ז בלקוח אם הוי טעין כדטעין מעיקרא נאמן וכן פסק הש"ך סימן ע"ב ס"ק צ"א יעו"ש טעם אחר. ובטוען ממושכן מתחלה בפני עדים ובסוף בפני ב"ד אם אין עדי פקדון ג"כ נאמן אף אם אמר המלוה כשהראהו בפני עדים אל תחזירנו לי אלא בעדים, ורק בעדים שע"י פקדון בא לידו אז דלא הפסיד ע"י הראותו וטענתו טענת המיגו אינו נאמן, וכן פסק הסמ"ע בסימן קל"ג והש"ך תמה ולפמש"ב נכון מאוד:
Loading...
8:4
1
Loading...