שהלויתיו או שהפקדתי כו':
לשון המקרא וכחש כו' בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק כו' או מצא אבידה וכו'. ובמציאה תקנו חכמים דלא ישבע השמיט רבינו ואפילו בטענת החזרתי וכתב וכן כל כיו"ב:
או שנתן לו במתנה כנגד החוב:
פירוש שנתן הלוה מתנה להמלוה סך מעות כמו החוב ובזה לא נפקע חיובו כמפורש לעיל הלכה מלוה פרק י"ד הלכה ט', אבל לא שפירש שהוא כנגד החוב, ודברי הש"ך סימן ע"ב ס"ק קל"ו תמוהים עיי"ש:
אבל אם השיב איני חייב או אין לך בידי כלום כו':
הוא בתשובת הרי"ף סימן פ"א, ועיין לח"מ, ובאמת הרי"ף מפרש דאין לך בידי הוא לא היו דברים מעולם יעו"ש ודלא כההמ"ג, וכן בפ"ק דב"ב (דף ו) הוי בעי למימר אין לך בידי דטעין פרעתיך ומסיק דאמר להד"ם הא אין לך בידי פירוש שלוה ופרע, ובירושלמי פ"ד דשבועת בראיה בלא ידיעה בממון היך עבידא תן לי מאתים זוז שיש לי בידך אין לך בידי ולא מניתי לך בפני פלוני ופלוני יאמרו ואני נותן אתון ואמרין אין מנה לו ואין דגזליה ליה לית אנן ידעין ואין מישאל ליה כו' זו היא ראיה שאין עמה ידיעה כצ"ל, ופירושו שאומר לא היו דברים מעולם ולכן אמר יאמרו ואני נותן שלא לקחתי מעות מידך מעולם לכן חייב דהוחזק כפרן. אולם בבבלי נשמט הך דאין לך בידי רק יבואו פלוני ופלוני ויעידו, וכפי הנראה דלאו מטעם הוחזק כפרן רק משום שחייב עצמו ע"פ עדותן, והוי כאומר דור לי בחיי ראשך וכיו"ב ובאופן דאינו יכול לחזור בו וכיון דאיהו נתחייב לכן אמר בקנסא דראיה בלא ידיעה ליכא, אבל הירושלמי מפרש משום הוחזק כפרן לכן אמר דגם בקנסא איתא יעו"ש, ועיין בחידושי הרמב"ן להיפוך ודוק: