ה"ז פטור מפני שהוא כמשיב אבידה:
וחייב לשבע היסת, אע"פ שמשיב אבידה גמור אינו נשבע היסת כאן גם כן הוי משיב אבידה גמור, אבל במה שהודה לו סלע השלישי, דאילו הוי אמר שנים כמשמעות השטר הוי פטור משבועה, אבל מכל מקום היסת היה צריך לשבע על השלשה שכופר ועיין נמוק"י בזה, ואם תפטרנו אותו מהיסת תו הלא אתי לאיערומי כמו שאמרו בגמרא דכדי ליפטר מהיסת הודה בסלע השלישי, אבל כי מחייבת ליה בשבועת היסת תו הוי גם כן משיב אבידה גמור, ובסיפא גבי אמר לי אבא שיש לי בידך מנה בין כפר בכל בין מודה במקצת פטור מהיסת דאין כאן טענת ברי כמ"ש רבינו לעיל פרק א' הלכה ז' יעו"ש ודוק:
הקצות סימן ס"ט נסתפק היכי שטען מנה יש לי בידך וא"ל חמשין אית לך וחמשין ל"ל ומת והיורשים אינם יכולים לשבע מי אמרינן בהו משאיל"מ, דדוקא אם חיוב השבועה נתחייבו היורשים בהא גלי קרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים כו', אבל כאן שאיהו חייב לשבע לא חלקה תורה בין הוא ליורשים כו', והנה בתחלת עיוני נפלאתי הלא מפורש הוא בתוספות שבועות שכתבו שם, דסבר דכיון שאינו יכול לשבע משלם, כש"כ שאם אינו יכול לשבע התובע מפסיד ולכן ביתומים מן היתומים הוי להו לאפסודי כיון שאינן יכולין לשבע רק משום דהוי דרבנן יעו"ש, וכן כתבו בפרק השואל דמשו"ה הפוגם שטרו ומת נשבעין יורשין ונוטלין ולא אמרינן משאי"ל מפסיד דמשום דרבנן הוי, מוכח דאל"ה היה להם להפסיד, הלא יורשין הן ולא אמרינן בהו משאיל"מ, וצ"ל כיון דחיוב השבועה נתחייב אבוהון אין חילוק בין יורשים לבעל דבר עצמו, הרי מבואר דבכה"ג אמרינן מתוך שאיל"מ, ומצאתי אח"ז בנתיבות שהרגיש בזה. אמנם כתב דסתימת הפוסקים מורה להיפוך, ועיין בשער המשפט סימן פ"ז ס"ק כ"ג בזה בשם בעל המאור ורבינו אפרים ודוק:
ובאמת נ"ל שמדין אחר נגעו בה, דהא אמרו בפרק יש בכור דשני יוסף ב"ש שהיו בעיר אחת ולקח אחד מחבירו שדה דאינו גובה ממנ"פ מטעם דנכסי דאינש ערבין ביה וכמו דלא מצי גבי מיניה כן לא מצי גבי מנכסיה דלדידיה לא מצי תבע כן לערבא לא מצי תבע, א"כ ביורשים דאינהו לא מחייבי מידי לשלומי רק הנכסים מדין ערב וכמו שפרש"י פרק איזהו נשך דף ס"ז, א"כ הוי הלכה פסוקה דכאן לא היה על אביהם רק חיוב שבועה דהוי אמר משתבענא ואיפטר, ואיך מצית גביא מנכסים שהניח ליתומים דאינם רק ערבים. והגע בעצמך לוה שטען שפרע מקצת ונתחייב שבועה דבר תורה ומת מי חייב הערב לשלם, ועיין בסימן קכ"ט סעיף י"ב ופשוט מאוד. ולפ"ז א"ש דברי תוספות, דלהוציא עם השטר אם הוי שבועה דאורייתא אז אמרינן משאיל"מ אף שהן יורשין וכמו שפרשנו, ולפ"ז מי שטען חמשים י"ל וחמשים ל"ל ונתחייב שבועת מודה במקצת ואח"כ נעשה חשוד צריך לשלם להנך דאמרי דבחשוד איכא דינא דמתוך שאיל"מ אף דאיהו יכול לשבע ודוק היטב: