Ohr Sameach on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:10

אין לך בידי כו' פטור אף מדמי שעורים:
הנה הרמ"ה פירש טעמא דפטור מדמי שעורים משום דהדר טעין משטה אני בך הא אם לא טעין משטה חייב בדמי שעורים, וכפי הנראה מפירוש רבינו חננאל הנדפס מחדש שגם הוא פירש כן, וז"ל, דאי תפס פירוש אם קדם ניזק ותפס תורא דאודי ביה כבר והשתא הדר ביה לא מפקינן, פירוש לדבריו כיון דהפטור משום דטעין שמשטה היה בהודאתו, אם היה תפוס בהשור דאודי ביה היה תפוס מכבר שבשעה שהודה כבר היה תפוס ביה, ודאי לא עביד אינש דמשטה במידי דתפיס אידך שכנגדו להודות לו ולכן לא מצי הדר ביה, וכל מה שהאריך בשיטה זו הש"ך סימן פ"ח ס"ק כ"ב כלול בדבריו הקצרים, דה"ה אם היה תפוס מקמי דהדר ביה הנתבע ושתק אלמא דעמד בהודאתו ומודה ליה הודאה גמורה ותו לא מצי טעין משטה, פרט לתפס בתר דהדר ביה לא מהני וזה שכתב והשתא הדר ביה, ולסוף כתב שם באם הלכה כרבה ב"נ דיש מדחים אותו מהלכה, וז"ל עוד אפילו בחיטין פטור משבועה דאורייתא וחייב בדרבנן ויש לו לגלגל גם על השעורין וליתא לדרבה בר נתן, פירוש דבריו כיון דהשתא תקנו רבנן שבועת היסת בימי רב נחמן תו בעי לאשתבועי על החיטין שאין לו ותו מגלגל עליו על השעורין אם אמת שלהשטאה היה מכוון, וכיון שגורם את עצמו ע"י הודאתו לשבע אם לא נתכוין להשטאה על השעורים בתורת גלגול דאין לו חיטין תו לא עביד אינש דמשטה ולגרום שבועה לעצמו, הא בלא טענה דחיטין כי אינו תובעו ברי אינו משביעו שלהשטאה על השעורין היה מכוון כיון שאינו תובעו ברי על השעורין כמש"פ הש"ך סימן פ"א סק"ב, ובהודאה דעלמא דאמר משטה אני בך טעמו דבל"ז יכול להשביעו בטענת ברי שלו על המנה שתובעו, אבל כאן שאינו תובעו על השעורין איך ישטה ויגרום לשבע ע"י גלגול אם להשטאה היה מכוון, ורבה ב"נ אמר למילתיה טרם נתקן שבועת היסת, ועיין בהשגות לעיל פרק א' הלכה ח' סברא קרובה לזו, וכך היא שיטת רבינו חננאל, וכל חכמי ישראל חולקין עליו ודוק: