ושמעון א(ו)מר איני יודע מה אתה סח וכו':
הוסיף רבינו התיבות האלה משום שמפרש דהכא המחזיק טוען שלא היתה שדה זו שלו מעולם וכן לא מצא המערער עדים ע"ז שהיה שלו וכן מסיים אעפ"י שאיני יודע אם היה שלך כו', אבל אם הוו עדים שהיתה של המערער אז היה לוקח מהמחזיק דליכא סהדי דדר ביה חד יומא, וכיון שכן המערער טוען הלא בעצמך הודית בפני עדים שהשדה שלי והוי כמו ההלכה י"ד בפרק י"ד, ע"ז אמרו דאין זו כהודאה דעביד אינש דזבין דיניה, ולכן הוי כמו טענת השטאה והשבעה דלא טענינן אם לא טעין כמ"ש לעיל ספ"ו, אבל הטור שהביא פירוש רא"ש דידוע בעדים שהיתה של המערער רק מיירי דאיכא סהדי דדר ביה חד יומא וטוענין ללוקח ע"ז כיון דידוע בעדים שהיא שדה של ראובן והלוקח אינו יודע אם המוכר לקחה ממנו ודאי דזבין אינש דיניה הוי טענה מעליא, ולכן לא הביא דברי רבינו דלא טוענין אם לא טעין, רק המחבר כתב על דין זה דברי רבינו ומי יכריע נגדו ויעוין סמ"ע בזה ודוק:
Loading...
16:4
1