האונן כו' אבל אם מת לו מת קודם חצות כו'.
הוא כשנוייא דאביי והא דאין שוחטין עליו הוא מצד דכשהוא שלם מביא ולא כשהוא אונן ואביי מוכיח זה מרומיא דברייתות אהדדי דתנא גבי יוסף הכהן וטמאוהו ע"פ וכאן תנא לא יטמא לאחותו וצ"ל כאן קודם חצות מטמא לקרובים ולאחר חצות אינו מטמא לקרובים, ורבינו לא הזכיר זה בהלכות אבל פ"ב דפשוט הוא כיון דאם מת לו קודם חצות אינו אוכל פסח לערב ואין שוחטין וזורקין עליו פשיטא דמטמאין אותו, וכתב אם שחטו וזרקו עליו כו' הוא כשנויא דרבא וגריס אידי ואידי קודם חצות ול"ק כאן ששחטו וזרקו עליו כמו"ש בהגהת הגר"א ופירש דאע"ג דאמרה רחמנא כשהוא שלם ולא חסר ודחיא מהבאת קרבן מכל מקום בדיעבד לא מיפסל הקרבן והא דפריך ליה הגמרא מאי דהוי הוי ואמאי התירו חכמים לאכול כיון ששחטו וזרקו עליו ואמאי יאכל פסחו לערב הא אנינות לילה מד"ס בשלמא היכי שמת אחר חצות שנדחה אנינות דהקרבה דהתורה קפדה ע"ז משום דחובת פסח חלה מעיקרא תו גם חכמים לא העמידו דבריהם אבל במת קודם חצות בעברו ושחטו וזרקו קשיא, מאי תאמר דאם לא יהיה רשאי לאכול תו יהא הפסח פסול משום דגברא דחזי לאכילה בעינן זה אינו דכיון דמה"ת ראוי לאכול בערב רק מד"ס אסור לאכול הוי גברא דחזי לאכילה כמו שמוכח מצבור שנטמאו לפני זריקה יעוין הלכות עדות פי"א מש"כ בזה, ומשני כדרבה בר"ה דאף לאחר הקרבה ג"כ התירו יעו"ש. ובאמת גירסת רבינו מוכרחת, דלגירסת רש"י אית ליה לרבא דלעולם אין שוחטין וזורקין על האונן אפילו מת לאחר חצות והלא משנה ערוכה בפסחים האונן והמפקח את הגל שוחטין וזורקין עליהם כו' וכולא סוגיא (דדף צ"ח) בפסחים כולהו אמוראי אביי ורבא גופיה ורב אשי ורבינא פסיקא להו היכי דמית אחר חצות דאם בנו ממונה עמו יביאנו לשם פסח, חזינן דגירסת רבינו עיקר, אולם מזה גופא דמוקמינן הך דלא יטמא לאחותו לאחר חצות ואם נאמר כגירסת רש"י לרבא דגם לאחר חצות אין שו"ז עליו א"כ אמאי לא יטמא כיון דבלא"ה נדחה מפסח מחמת אנינות ואמאי לא יטמא, וצריך לפרש כגון שמת בי"ג ולא נקבר עד יום י"ד וצריך להטמאות דזה מצד אנינות ליתא דבר תורה (דאין אנינות אלא יום המיתה לבד מה"ת) רק שיתטמא ולא יעשה פסח לכן לא יטמא ורבנן לא גזרו בפסח ודוק אבל העיקר כגירסת רבינו:
ודע דפלא גדול בעיני על אשר לא הביא רבינו דינא דקבורת מת מצוה דוחה פסח ומילה דמייתי בכמה דוכתי בש"ס ורבינו לא זכר זה בכל ספריו בחיבורו ובפירוש המשנה בשום מקום ובספר המצות. ולכן נראה דאולי הוי מספקא לרבינו לגירסתו האמיתית בהך דרבא דאם מת קודם חצות ושחטו וזרקו עליו דאוכל פסחו לערב משום דאנינות לילה מדברי סופרים, רואים אנו דהך דדרשינן שלמים כשהוא שלם מביא ולא כשהוא אונן דאין הך דרשה מחוור וכדאמר בירושלמי פסחים דגר שנתגייר דב"ה אמרו דאם עבר וזרק הורצה חזינן דדרשה דאתם ושביכם אינו מחוור וא"כ מה"ת מותר לשחוט ולזרוק עליו, רק באכילת קדשים מחוור בקראי דואכלתי חטאת היום ולכך כיון דאנינות לילה מד"ס תו שוחטין וזורקין עליו מה"ת דחזי לאכול לערב בפסח א"כ הך ברייתא דכהן ונזיר לאחותו אינו מטמא הוא במת קודם חצות כיון דבדאורייתא בר עשיית פסח הוי תו כי יטמא ידחה מפסח לכן לא יטמא, אבל השתא דגזרו חכמים שלא יעשה פסח לכן כיון דבין כך וב"כ נדחה משום אנינות לכן שפיר טמאו ליוסף הכהן, וכיון שכן הא דמידרש דמטמא למת מצוה הוא קודם חצות דלא מטא זמן חיובא וכדאמרו בסוכה (דף כ"ה) ויעוין תוס' שם ד"ה משום דלא מטא מה שהאריכו בזה, ודחקו לרבינו מה דאמר קבורת מת מצוה דוחה עבודה ולא פסח דהגם דלא מטא זמן חיוב זה דוקא על היחיד בפרט אבל על הצבור החיוב קודם הפסח להכין וליטהר לעשות הפסח והוי בגדר עבודה דתמיד שמוטל על הצבור בכלל לא על היחיד ודוק בכ"ז:
Loading...
6:9
1
Loading...