השוחט את הפסח על בני חבורה כו' והרוצה להחמיר על עצמו ה"ז משובח ויביא פסח שני.
הנה לעיל ביבלת שנמצא בעור של חמש חבורות כתב דפטורין מפסח שני ושם יכול להיות טעמו דבשביל יחיד שלא עשה פסח לא שבקינן לרבים לעשות שלא כדין, אבל ממש"כ פ"ו ה"י בחופר בגל אם ספק הדבר ה"ז פטור מפסח שני אמאי כיון דאית ליה תקנתא למיעבד פסח שני יביא פסחו מספק ועמד בזה הלח"מ עיי"ש ולדעתי נראה עפ"י מה שביאר בשאג"א הא דאמר אימור דקא אמרינן דאי עביד לכתחילה נמי אין פירושו משום דלא מצינן למיעבד לכתחילה לא מייתינן פסח שני, דספק מצוה כזו שחייבין עליה כרת וודאה דוחה עשה דהשלמה כש"כ עשה דליתן בזריקה, רק הכוונה משום דלא מצי ליתן בזריקה משום ספק דשמא פסח שני הוא ובזה אם יתן בשפיכה לא יצא, ודוקא מה שראוי ליתן בזריקה אם נתן בשפיכה יצא הא כל שאינו ראוי ליתן בזריקה אם נתן בשפיכה לא יצא דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ומה שאינו ראוי ליתן בזריקה מצד ספק דשמא פסח הוא חשיב אינו ראוי כדמוכח פרק המוכר את הספינה ובהלכות בכורים פ"ד יעו"ש אע"ג דרובא עבדו כדין מ"מ לא מצי לאמר דעל כל פסח אזלינן בתר רובא ושלמים הוא ומצי ליתנו בזריקה, ז"א דחד ודאי פסח הוי והוי קבוע אף דאינו ניכר, מ"מ בכאן דלא בטל כמו שכתבו האחרונים שפיר מיחשב לקבוע וכבר הארכתי בכ"מ וביחוד ראה מש"כ בהלכות חליצה, נמצא דגבי חופר בגל ודאי דלא מצי ליתן בזריקה ולכן אם נתן בשפיכה לא הוכשר אם שלמים הוא, משא"כ כאן דשורת הדין אינו נאמן ואם נדון על פסח שני שהוא בתנאי שלמים אם מצי למיתן אותו בזריקה שפיר אמרינן דיתן אותו בזריקה דהאחד אינו נאמן ופסח ראשון נשחט כדין ופסח שני שלמים הוא ומצי למיתן את דמו בזריקה וכיון דראוי ליתן בזריקה תו אם יתן בשפיכה יצא ושפיר נותן בשפיכה כדי לצאת נפשו ידי פסחו שחייבין עליו כרת משנינין למיתן בשפיכה, ופשוט: