Ohr Sameach on Mishneh Torah, Paschal Offering 1:12

הואיל ואין לו נסכים לתקוע בשעת נסוך תוקעין בשעת שחיטה.
הוא בירושלמי, וכן הא דאין אומרין שירה אלא על היין הוא במקום שיש נסכים הא בפסח היו אומרים בעת שחיטתו ועיין בתוס' בשם ר"י יעו"ש. ובאמת דכל עיקר שירה דאינה אלא בקרבנות צבור יליף מקרא דותקעתם בחצוצרות כו' על עולותיכם בפ"ב דערכין יעו"ש, ובזה א"ש מה דאמר ר' מאיר שם דהשיר מעכב הקרבן אף דנסכים גופייהו לא מעכבי, דזה אינו אם לא נסכו בעת הבאת הקרבן היו יכולים לאמר בשעת הקרבה וכמו בפסח יעו"ש, ורש"י פירש בפרק מי שהיה טמא צ"ה כפסח ראשון שטעון הלל בשעת שחיטתו ולקמן אמרינן נביאים שביניהם תקנו להם שיהיו אומרים על כל פרק ופרק כו' ובאמת הוא קרא מפורש גבי פסח דיאשיהו והמשוררים בני אסף על מעמדם דמורה דהיה בעת שחיטתו והקרבתו כמפורש כל הפרשה שמה יעו"ש אלמא דהיה שיר בעת הקרבת הפסח:
ובזה נראה לנו לפרש בפסחים פרק אלו דברים אמר ר' שמעון בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים ופדרים כשירים כל הלילה ודוחין את השבת, ובתו"כ דבורא דחובה פרשה י' ר"ש אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשירים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן ואין ממתינין להן שיקרבו עד מוצאי שבת. ולכאורה הא עיקר הילפותא דהאיברים מקטירים בשבת גופיה מטעם דכתיב עולת שבת בשבתו ובזה צ"ל איברים ופדרים ולמה השמיט בתו"כ איברים ופדרים. והנראה דמאברים ופדרים אין ראיה דאימור להכי היו מקטירין בשבת משום שהקטרת האיברים קודמין לנסכים דכתיב עולה ומנחה זבח ונסכים וכדמסדר אביי ביומא יעו"ש, ולא היו אומרין שירה אלא בשעת נסכים ואם לא היו מקטירים בשבת הלא היו הנסכים קרבים בלילה ואין אומרים שירה אלא ביום וכדיליף בערכין מה כפרה ביום אף שירה ביום ואם היו הנסכים קרבים למחר הלא פסק רבינו דנסכים הבאין בפני עצמן אינן טעונין שירה וכמו דבעי לה שם (דף י"ב) ויעוין תוס' שם ובירושלמי תענית דפליגי בזה אמוראי [ועיין בתוס' ראש השנה (דף ל') ד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר ובמנחות (דף כ') אדרבא כפרה ושמחה כו' עיי"ש הרי דעם דם אתי ודוק] וא"כ ידחה מצות שירה לכן א"ש הגירסא דתורת כהנים דאין כתוב אלא שהקטר חלבים והכוונה בפסח דאין טעון נסכים ושירה שלו הוא בעת הקרבתו ואפ"ה אימורים שלו קרבין בשבת ואין ממתינין עד לערב, וזה רק משום חביבה מצוה בשעתה, והוא דיוק נכון בתו"כ:
ומה שכתב רבינו על כל קריאה כו' מקורו בשילהי סוכה (דף נ"ד) שייר ערב הפסח כו' שייר ערב הפסח שחל להיות בע"ש אפיק שית כו' וכפרש"י שם, ויעוין בתוס' שם באורך דפליגי דסברי דעל כל פרק היה תקיעה, והמעיין יראה כי אם היה שוהה בשחיטתו והיה לאמר שלשה פעמים הלל היו תוקעין שלש פעמים ואם היה מעט ולא היה לאמר רק פעם אחד הלל היו מפסיקין בפרקים וכמו תמיד שהיה תשע תקיעות כן עשו תשע תקיעות בפסח וזה הקפידא רק שהואיל שאין נסכים עשו כן בשעת שחיטתו, וכן נראה סברת רבינו דהביא ע"ז לשון הירושלמי דהתקיעה כמו בניסוך דתמיד ודו"ק היטב: