רודף שהיה רודף וכו' פטור מן התשלומין:
יש להתבונן, למה לי קרא לפטור שוגג מתשלומין, הא מחויב מיתה לגואל הדם למ"ד מיתה לזה ותשלומין לזה פטור, ולשיטת ר"י דרודף שמצוה לכל אדם ניחא, דהכא אינו מחויב רק לחד והוה מיתה לזה ותשלומין לזה. אך באמת ניחא, דאם חזר הרוצח והרג את גואל הדם ג"כ אינו נהרג וכמש"כ המשל"מ פרק א' מהלכות רוצח, א"כ לא מיקרי מחויב מיתה טפי מגואל הדם ופשוט, וממילא נפשט לן ספיקו ברודף אחר חייבי כריתות דאם חזר והרגו חייב מיתה, דאל"כ לא מקשה מידי בסנהדרין ממתניתין דאלו נערות דהא אינו מחויב מיתה לכל אדם מקרי דאם יחזור ויהרג המציל אינו נהרג ופשוט, ואם לא נאמר כן, מצאנו תנא דפליג עליה דתנא דבי חזקיה במפורש, הוא רבי יוסי הגלילי במכות י"ב דקא סבר אין גואל הדם מצוה ביד כל אדם להורגו, וא"כ מחויב מיתה לעולם במכה אדם, ולא שייך לאקישי מכה בהמה דלא חלקה תורה בתשלומין כמו דלא חלקה תורה במכה אדם לפטורא. אך ז"א, דאפילו בהנך מילי דחשיב קרוב לאונס כמו ממציא את עצמו מ"מ פטור מתשלומין, וסעד לזה מדרך עליה בשוגג [לשיטת ריטב"א] לרבא במכות ט' דקיל דאונס הוא ובכה"ג גואל הדם נהרג עליו ובכ"ז פטור מתשלומין:
אולם התבוננתי כי כ"ז טעות, דכל זמן שלא העידו עליו עדים אסור להורגו אף לגואל הדם, ודוקא מזיד דיתחייב בב"ד ע"י מעשה זו פטור, אבל שוגג דאינו חייב בב"ד, רק שרשות ביד גואל הדם א"כ כ"ז דלא העידו עליו עדים אסור לגואל הדם להורגו ולכך צריך היקשא, ועיין בקצות סימן ב' ודוק:
ובזה נראה לפרש ירושלמי פרק בן סו"מ הלכה ט' פשיטא הדא מילתא רוצח ששבר את הכלים אז שהזיק חייב לשלם, פירוש כיון שכבר נתחייב מיתה קודם שבא עליו חיוב תשלומין [וכן איתא בערכין דף ו'] היה משבר עד שהוא מגיע לעיר, פירוש שרצח בשוגג והיה חוץ לעיר מקלטו ושיבר כלים עד שהיה מגיע לעיר מקלטו חד אמר נותן דמים וחרנה אמר אינו נותן דמים. ולכאורה תליא אם מציל עצמו בממון חבירו חייב שרודף אחריו גואל הדם ועיין ב"ק נ"ט וירושלמי פרק כה"ג הלכה ה', אבל באמת פליגי בהא, דהא עכשיו אין לו דמים ופטור כמו בא במחתרת, ודוקא רוצח דבר עונש הוא מב"ד וכבר נתחייב מיתה שפיר חייב אח"כ בנזיקין, אבל רוצח שוגג שאינו בר עונשין בב"ד, רק כל זמן שהגואל הדם מוציא אותו שלא בגבול עיר מקלטו אין לו דמים, א"כ ל"ש לומר דכבר נתחייב דכל רגע שהוא חוץ לעיר מקלטו חיובא בפ"ע הוא, ולא משום שהיה קודם חוץ למקלט מצי להרגו עכשיו, רק משום שעכשיו הוא חוץ לעיר מקלטו אם כן בכל שעה חיוב מיתה מחדש אתי, ותניא בתוספתא ב"ק פ"ט זה הכלל כל שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחד פטור מיתה ואח"כ תשלומין כו' ה"ז חייב וא"כ כאן הוי כמיתה ותשלומין חלין כאחד ולכן פטור, ולשון תוספתא זו העתיק רבינו בהלכות גניבה פ"ג ה"א ודוק בכ"ז:
Loading...
8:12
1