הא למדת שכל המחסר חבירו אבר כו' אפילו חסרו כשערה וכו' חייב בה' דברים שהעור אינו חוזר אלא צלקת:
כן מפורש בפרק דם הנדה (דף נה) עיי"ש, והא ודאי הקונה עבד נותן דמים אם הוא מנוקה מכל מום, וכל מידי אם נישום כעבד הנמכר בשוק בכל מידי דלא הדר נפחת דמיו ולכן משלם לעצמו דהנהו זוזי שוה לעצמו בודאי מקפיד איהו על נפשו יותר מהקונה עבד על עבדו, אבל בת לאביה, הגם שיש בידו למוכרה הלא עיקר המכר הוא באופן שתתייעד, דזה כוונת התורה וכמו דאינו מוכרה לקרובים ואם מוכרה ע"מ שלא לייעד הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה, והקונה אשה באופן שמצפה שתהיה אשתו אינו מקפיד רק על יפיה והוא במקום הפנים, ולכן אמרו שפיר כגון שפצעה בפניה דזה ודאי הוי פחות במכירה אצל האב, לכן כתב רבינו לקמן פרק ד' הלכה י"ד אם נזק הפוחת אותה מכספה הוא הרי של אב כו' וכן נזק שאינו פוחתה מכספה, פירוש אצל זבינא דאב, אבל למכור בשוק ודאי דפוחת וזה דמי שויה אצל עצמה וזה שייך אצלה ומסולק תלונת ההמ"ג, ורבינו דייק המחסר לכוון לשון ירושלמי ריש הנחנקין עד שיחסר לענין נזקין יעו"ש ודוק:
Loading...
2:6
1
Loading...