הכהו במטפחת שבידו כו':
בהשגות, א"א במקום רואין, ושיטת רבינו נראה דלטעמו אזיל דפירש לקמן פרק ה' דהד' דברים קנסא הוי ואפילו כן משלם בושת עפ"י עצמו שהבושת לא הגיע לו אלא בשעה שהודה בפנינו שהוא חבל בו, ואין הפרש בין בושת המגיע לו אם חבל בו בפני עדים ובין בושת המגיע לו בעת שהודה בפני אחרים שחבל בו, ואפילו כן על בושת בלא מעשה כמו רק בבגדו וכיו"ב פטור כיון דלא עשה בו מעשה, אבל בעשה בו מעשה כגון שרקק בגופו או הכהו במטפחת שבידו אחרי זה שסיפר בפני אדם הרי ביישו בפני אחרים והוי כמו שהכהו במטפחת בפני אחרים רואין או אם החבל נראה בפני אדם אחרי זה ומתבייש בפני אדם. ומה שכתב רבינו דהיכא דהכהו במקום שאינו נראה משלם צער ורפוי ולא בושת אעפ"י שיש לו בושת אחרי זה שנודע לבני אדם ומודה בפני אחרים שהכהו, נראה משום דלא נתכוין לבייש, אעפ"י דנתכוין להזיק אף שלא נתכוין לבייש חייב בבושת, זהו בבושת המתבייש תיכף, אבל בבושת שאינו מתבייש תיכף אם נתכוין להזיק ולא נתכוין לבייש פטור דהוי אחר כך הביוש שמגיע לו כשנודע לו בפני אחרים כמו בושת המגיע מרק ע"ג בגדיו שמספר אח"כ, אבל אם נתכוין לבזותו אמדינן דעתו דרצונו להודיע אח"ז שביזהו וביישו בכה"ג חייב ודוק:
Loading...
2:2
1
Loading...