במשל"מ. כתב הריא"ז וכו' וק"ל משוחט ה' זבחים בחוץ כו':
בגמרא גופא אמר ר"ש לא כך שאלו כו' מאי קשיא לר"ש הכי קא קשיא ליה מה ראיה משוחט לאוכל מה לאוכל שכן נהנה כו'. ואם כן יתכן לאמר דכוונת ר"ש דאיך מביא ראיה מתמחויין דמחלקין לשוחט ה' זבחים דבתמחויין הוי ודאי טעמא משום דחילוק ההנאות מחלקת לחטאות לא ימנע לומר כן באמת לענין גופין דמחלקין בבע"ח דנפק"מ בין נהנה לשאר עבירות וכן פסק לקמן באשה שהביאה עליה חמש בהמות דגופין מחלקין ודוקא באוכל נותר שאיסור נותר הוא רק על חתיכה שנותרה דהאיסור בא על דבר הנותר אף על מקצת בהמה והאיסור בא לאחר שנשחטה ופשוט. אמנם מדכתב הריא"ז באבר מן החי דזה רק למלקות קשה משמועה דסוף פרק גה"נ דבשתי בהמות אם הוי משם אחד כמו אבר מן החי ובשר מן החי לוקה אחד לרשב"ל דנפקא שניהם מקרא דובשר בשדה כו', ואולי דסבר כתוס' שם דאבר מן החי לאברים עומדת וחיילא בעוד הבהמה בחיים על כלל גוף הבהמה אבל בשר מן החי לאו לחתיכת בשר קיימא ואימת חיילא כשנתלש על הבשר שנתלש לכן לא שייך לומר דגופין מחלקין על הבשר וז"פ:
אולם שיטת רבינו נראה דבכל מילי אין גופין בבע"ח מחלקין ודוקא בנרבעת משום דכמו באמרו לר' אליעזר דביאות שאני דאי אפשר לערבן כן לרבנן בגופין מחולקין בבע"ח היכי דאי אפשר לעשות כולן כאחד גופין מחולקין, וביותר לפי מה שכתבנו פי"ד מהלכות מא"ס דבבעילות החיוב על האיכות שכן היה לו לפרוש בהנאה מועטת כו' אולם באכילת האיסור הוא כמותי שצריך שיעור לכן בנרבעת שהאיסור הוא על האיכות גופין מחלקין, אבל הך דשוחט ה' זבחים בחוץ מוכרח דהטעם משום דאי אפשר לערב ודוק. אמנם למלקות מצאנו בפי"ג משחיטה שחטה ואח"כ שחט שני בניה כו' לוקה שתים ויתכן להיות בזא"ז בהתראות חלוקות אבל גבי תמורה כתב רבינו לקמן פ"א או שהמיר מאה באחד כו' בין בשבת אחת כו' ולוקה כמנין הבהמות שהמיר, ומוכרח זה מהך סוגיא שהביא פ"ב ה"ג יעוי"ש, ואם לא נחלק בין מלקיות לחיוב קרבן צריך לומר כיון דהאיסור הוא הצירוף לבהמה אחרת והאחרת אינה מהאיסור כמו אותו ואת בנו וכן בתמורה זו תחת זו אז גופין דבע"ח מחלקים והך דאמרו בסנהדרין לחייבו על כל סוס וסוס או בזא"ז בהתראות חלוקות או הכוונה דאף אם טרם שנתמנה הרבה סוסים יותר מכדי מרכבתו ולסוף נתמנה והוסיף סוס ג"כ לוקה ואכמ"ל. ויעוין בשעה"מ פי"ז מאיסורי ביאה בזה:
Loading...
6:2
1
Loading...