האשה שהלך בעלה למדינת הים כו'.
ירושלמי פרק האשה רבה סוף הלכה ב' ולא עקירת גוף הואי, פירוש ואמאי פטורה מן הקרבן ומשני בשהורו עד חמש שנים אסורה מכאן ואילך מותרת, ונמצא שעקרו מקצת וקיימו מקצת דזה הוי הוראה כן הכא הורו שמותרת להנשא עד שיבוא הבעל או שיבואו עדים להכחיש העד שאומר מת והויא הוראת ב"ד ולכן פטורה מן הקרבן דהוי יחיד שעשה בהוראת ב"ד ופטור. ופריך ויהא כן בקלקול שאף אם קלקלה תהא פטורה מקרבן ומשני הקלקול דומה לאכילת חלב ודם בשהורו דמותר לאכול חלב ודם. כן הגירסא שלפנינו והיא אמיתית דכך מצאנו ריש הוריות בתלמודין דבהורו ב"ד לאכול חלב ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו דר' יוחנן אמר חייב וטעמא משום דחזינא דלא ההוראה של הב"ד הביאתו אל העבירה שאפילו לא הורו ב"ד שחלב מותר ג"כ היה אוכל החלב לפי שסבור שהוא שומן וא"כ סיבת החטא לא היה עפ"י ב"ד ולא טעותן הביאו אל זה החטא לכן חייב שאין זה תולה בב"ד, כן הכא שכיון שקלקלה היינו שניסת לפסול או שזינתה שאיבדה חזקת כשרותה אפילו מקילתא לחמירתא אמרינן שאף אם לא התירוה ב"ד להינשא ג"כ היתה סומכת דעתה על העד שמעידה שמת בעלה וקלקלה א"כ סיבת הקלקול לא מב"ד בא רק בזדון עצמה שסברה שמת ולכן חייבת בקרבן. וזה שאמר הקלקול דומה לאכילת חלב ודם פירוש שגגת חלב ודם הוא שסבור שהוא שומן בשהורו דמותר לאכול חלב ודם שבזה חייב שלא אכל בהוראתן, כן כי קלקלה תלינן שהיתה סומכת על העד אף אם לא התירוה ב"ד וא"כ אין זה יחיד התולה בב"ד וחייבת. ולהרשב"א היה גירסא אחרת בירושלמי יעו"ש ודוק:
שזמן נדות זה חוץ מזמן נדות השנית כו'.
נראה דבא לאפוקי אם בא על הזבה וטבלה בשביעי וחזרה וראתה כיון דסותרת מניינה ונעשית זבה למפרע הוי נדה חדא וחייב רק אחת רק בנדה דאינה סותרת מנינה רק שמטמאה מכאן ולהבא בזה חייב שתים, אולם יתכן דבא לאפוקי אשת ראובן הבא עליה ונתגרשה ונתקדשה וחזר ובא עליה או הבא על אחות אשתו לאה ומתה לאה ונשא רחל וחזר ובא על אחותה כיון דאין זה איסור התלוי בזמן אינו דומה לשבת ודוקא נדה דאף דבעי מעשה הטבילה בכ"ז תלוי בזמן וכן נראה ועיין קדושין (דף ע"ז) ל"צ שהיתה אלמנת ראובן כו'. ולפי ציור רבינו נראה דהוה"ד בחמץ בפסח ושגג שאינו פסח ואכל בשני פסחים חייב ב' ודוק: