Ohr Sameach on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 11:6

מי שהיו לפניו שני שבילין כו'.
הנה בתוספות כתבו ז"ל אי ברה"י איירי בחד נמי חייב דספק טומאה ברה"י טמא אבל הכא איירי ברה"ר ואוקמינן בחזקת טהרה. וצריך מובן איך יתחייב קרבן בהזה ושנה וטבל בנתיים והלך אח"ז בשביל שני אילו בעי קמן בב"ד אם מותר לבוא במקדש הלא אמרו לו דמותר לבוא [רק דלכתחילה א"ל זיל טבול יעוין עו"ג (דף ל"ז) ותוס' עירובין (דף ל"ה)] ושוב כי יכנס יתחייב קרבן. ועוד דהא אם השביל השני טמא הלא החיוב על מה שהלך בשביל השני ולאו שב מידיעתו הוי דאילו הוי ידע נמי אזיל, וע"ז יש לאמר דהואיל אילו אתידע ליה בברור שהטומאה בשביל שני לא אזיל הו"ל שב מידיעתו וכיו"ב אמרו ריש הוריות כיון דאילו מתידע כו' ואיהו נמי הדר ביה שב מידיעתו קרינא ביה ויש לדחות ואכמ"ל. ומסתברא יותר דמיירי ברה"י ואפילו הכי בחד אינו חייב קרבן דמצאנו בירושלמי נזיר פ"ח ובפסחים פליגי אמוראי ר"ה וריו"ח אם הנזיר מגלח על ספק טומאה ברה"י והיינו דאף דאנן גמירי דספק טומאה ברה"י טמא אין זה דהתורה אמרה דדנין שבודאי נטמא, ז"א רק דהתורה גזרה טומאת ודאי אבל המציאות לא יוכחש שבאפשרי שלא נטמא, ואם כן הדבר שלא נטמא רק טומאתו מההלכה דשדי עליו טומאה ודאית טומאה הוי אבל טומאת מת לא קרינא ולא עדיף הך טומאה מאילו נטמא נזיר ברביעית דם שטמא מן התורה ואפ"ה אינו מגלח דלא מת עליו מת ובפרט נזיר דבטומאת התהום ג"כ טהור דכתיב עליו במחוורת לו א"כ על אופן האפשרי שלא נטמא אף דרחמנא טמאתו בכ"ז אין נזיר מגלח עליו, ותדע דדינא בגדר האפשרי ברה"י מסוטה גופיה דאם באו עדים שנטמא אין משקה אותה וכי נסתרה ברה"י מהני השקאה להתירה לבעלה [ולמ"ד כשיש עדים במדה"י המים בודקין תלינן שמא זכות תלה לה ולגבי סתירה לא תלינן ודוק]. ובזה מיושב מה שנתקשו התוס' בהך דמשני ריש פרק שני נזירין באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכן דא"כ אמאי מתנין יביאו שתי הקרבנות, ועיין בכ"ז בחדושי למס' נזיר. וזה כלל גדול בתוספתא דאהלות ועל ביאת מקדש שנויה במשנה נזיר (דף נ"ו) כל שאין הנזיר מגלח עליו אינו מוזהר על טומו"ק, וראב"ד בהשגות ביאר טעמו, וא"כ א"ש ברה"י ולגבי הבאת הקרבן הוה רק בגדר ספק השקול אם נטמא במת או לא ולכך כי הזה ושנה וטבל והלך בשני שפיר חייב קרבן ודוק:
והנה בירושלמי אמר על קושיא דגמרא מר"ל על ר"ל דהכא גבי חטאות אמר ספק ידיעה מחלקת שאני תמן שאשמו קובעו, פירוש כיון דלענין חיוב קרבן אשם הוה ידיעה ומחלקת שוב לחטאות כיון דחייב אשם תלוי לא כן הכא דספק ידיעתו לא מהני מידי ומודה רשב"ל בכהן משיח שאינו מביא אשם תלוי דאינו מחלק לחטאות הך ספק ידיעה, אבל הגמרא דילן לא סברה כן מטעמא דהכא הוה ג"כ ידיעה טומאה ודאית לשרוף תרומה ולהתחייב מיתה וכיו"ב וחשובה ידיעה לכמה מילי, ואם תאמר דהואיל דחשובה ידיעה לענין אשם חשיבא ג"כ לגבי הא א"כ הכא כש"כ דחשובה ידיעה שנטמא וודאית לכמה מילי כש"כ דחשובה ידיעה להתחייב עליו אח"כ קרבן, לא כן ר"ש לטעמיה דסבר בנדה (דף ב') דטומאת של רה"י אינו מתורת ודאי רק מספקא ליה וכמוש"כ רש"י שם (דף ג') ד"ה מאי רגלים לדבר וש"מ דקסבר ר"ש בשאר ספק טומאה ברה"י דעלמא נמי תולין דהא אין רגלים לדבר וא"כ א"ש טובא דתמן מחלקת שפיר דהא מביא אשם וחשובה ידיעה לא כן הכא דלא חשובה ידיעה לכל מילי רק ידיעת ספק דגם בתרומה תולין וזה דרך נכון ודוק:
ולפי מה שהבאתי בשם הירושלמי דטעמו דחשיב ידיעה לחלק לחטאות הוא דאשמו קובעו צ"ב הא דמקשה רבא תמן מצירוף המעילה לזמן מרובה אף דגם לרע"ק דסבר דאיכא במעילה אשם תלוי [ואיהו הוא דאמר הך דצירף את המעילה לזמן מרובה במשנה שם] בכ"ז הכא לגבי ח"ש לא שייך חיובא דאשם תלוי שיתחייב עד דיחלק לאשמות ודאין וצ"ב ואכמ"ל. ודע עוד דלפי הירושלמי דמטעם דאשמו קובעו לכן מחלק גם לחטאות א"ש קושיית הגמרא ליתני חטאת באשם ודוק: