וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה.
זו היא גירסת רבינו חננאל שכתובה בפירושו, וכבר תמהו רבוותא בתוספות והרמב"ן בחידושיו דהא אמרו טמא שהכניס ידו לפנים חייב אם ביאה במקצת שמיה ביאה וכן אמרו בפ"ב דזבחים דתלה הבהמה וקיבל כשר, והמשל"מ רצה לפרש דכוונתו לענין שהייה מי הוי כעזרה דמשום דהוי שהייה דלאו בת השתחוואה וכמו שרצה רמב"ן לפרש הגירסא העתיקה וזה אינו מבואר וביחוד לשון ר"ח הובא ברמב"ן ז"ל אדם טמא שתלה עצמו באויר עזרה אם חייב משום מטמא מקדש או דילמא כיון דלא נגע לא, אינו סובל זה. לכן נראה לי דזה פשוט דאויר עזרה מקודש בקדושת עזרה ולכך כשר קבלה בתוך האויר וכן טמא שהכניס ידו חייב, רק דא בעי דאימת גמירי שהייה דוקא כי יצא כלפי חוץ מקום שהיה לו ליצא ואם עמד במקום אחד ושהה צריך שיעור השתחויה ובלא שהייה אפילו הלך עקב בצד גודל כל היום פטור אבל אם הלך בארוכה כיון שיש דרך קצרה ממנו תו הוי מטמא מקדש וחייב כרת וקרבן. וזה שבעי דדא פשיטא אם הלך פסיעה אחת מן הצד בעזרה במקום שלא היה לו להלוך הרי ודאי דחייב דעדיפא מהלך בארוכה דאין לו לילך שם פסיעה אחת ומה שהולך בזה מטמא מקדש, וא"כ כשנטמא ואח"כ תלה עצמו באויר עזרה מספקא ליה טובא אם אויר עזרה קדוש מצד עצמו בלא יחוסו אל הקרקע והוי האויר קדוש במתקלא חדא עם העזרה וכמו שהעזרה הוקדשה לאורכה וכן הוקדשה לרחבה כן הוקדשה לרומה כל האויר עד הגג וא"כ כמו שאם הלך פסיעה אחת מן הצד במקום שלא היה לו להלוך חייב בלא שהייה כלל כן חייב על הליכתו באויר, דמה לי הולך לאורכה מה לי הולך לרומה, או דילמא אויר עזרה לאו שקול כעזרה ממש ואף כי קדוש הוא מה שבתוך העזרה הוא הוי כאויר חצר לענין קנין דמכי מטא לאוירא קני ואויר כלי דכמונח דמי מה שבתוך האויר וא"כ לא נוכל לחייבו טפי מאילו עומד במקומו מקום שעלה באויר דכמונח דמי וכאילו עמד במקומו ובעי שהייה אבל כי שהה ודאי דחייב. ולפ"ז לא בעי רק בהיה טמא ותלה עצמו באויר עזרה מי אמרינן דבהליכתו ברום האויר, הוי כהולך מן הצד וחייב משום מטמא מקדש, אבל כי תלה עצמו באויר עזרה ושם נטמא ודאי דבעינן שהייה וע"י שהייה חייב קרבן, ומה נפלא דברי רבינו חננאל וכל תיבה ספורה ומנויה, אדם טמא פרט לנטמא באויר שתלה עצמו באויר עזרה אם חייב משום מטמא מקדש פירוש בלא שהייה דהוי כהולך בארוכה או לצד פנים ודוק. וכן מורה לשון רבינו מי שטמא עצמו במזיד ולא שהה כשיעור כו' ולפיכך אם נעלם כו' ולא שהה א"מ קרבן וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה כו', ג"כ אם לא שהה והספק אם צריך שהייה וברור בס"ד:
ונבאר דברי הירושלמי בזה הענין שלא עמדו המבארים על אמיתתו, והוא בשבועות פ"ב ה"א ואפילו ראשונה בשרץ ושניה במת פירוש שכאן גבי טומאת מקדש וקדשיו בעינן שתי ידיעות ידיעה בתחלה שהוא טמא והעלם מזה ואח"כ ידיעה בסוף ע"ז אמר ואפילו ראשונה [פירוש ידיעה ראשונה היה שנטמא בשרץ] ושניה במת [ידיעה האחרונה נודע לו שהוא היה טמא מתחלה במת] הראשונה עד שלא (נתגייר) והשניה (משנתגייר), ט"ס וצ"ל עד שלא [נשתפה] והשניה [משנשתפה], דאילו עד שלא נתגייר הלא לא מקבל טומאה וטהור הוא מן התורה, הראשונה עד שלא הביא שתי שערות והשניה משהביא שתי שערות [פירוש אעפ"י שלא היה בר חיוב הבאת קרבן כשנודע לו ידיעה ראשונה] וזה שאמר הירושלמי כיון דלר"י ספק ידיעה ככל ידיעה אע"ג דליתא כאן חיוב קרבן לא חטאת ודאי ולא קרבן אשם תלוי בכ"ז מביאו לידי חיוב קרבן ע"י ידיעה זו כן הכא אעפ"י שנודע לו שידיעה ראשונה היה בטעות משרץ שהיה בשר של מת וכן כי ידע טרם שנתחייב להביא קרבן בכ"ז חשיב ידיעה בתחילה, והמאמרים שאח"ז מבואר בפשוט וכבר פירשו המפרשים:
עוד שם ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור. ופירושו פשוט שהוא היה טמא מטומאה חמורה וידע בה שהוא טמא וירד לטבול ממנה ובתוך המקוה נגע בשרץ הרי נטמא בטומאה קלה תיכף משנטהר מן הטומאה החמורה וא"כ פעלה הטבילה שיהא נטהר מן הטומאה החמורה והוי עכשיו כטומאה חדשה ומטומאה זו לא ידע שהיה השרץ במקוה ונכנס למקדש ואח"ז נודע לו שהיה שרץ נוגע בו במקוה אין זה ידיעה בתחלה וחסר הידיעה בתחלה מן הטומאה של שרץ ופטור מקרבן דטומאה קמייתא איסתלק ליה לגמרי שהרי טהור הוא עכשיו לטמא אדם וכלים רק אוכלין ומשקין כדין מגע שרץ והוי טומאה חדשה. ושם עוד. הא מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה חמורה לא, היו מטו"ק ונסמכה לו טו"ק לא, פירוש כיון דהיה טמא במת קודם ובתוך המקוה נגע בבשרו מת שהרי לא היה טהור משום טומאה ע"י טבילה זו היא כחדא טומאה ומיחשבא לידיעה בתחלה מה שהיה יודע קודם שהוא טמא, ומה שסבור שע"י טבילתו במקוה הוא נטהר מטומאתו הוי כהעלם טומאה ואם נכנס למקדש ונודע לו אחר זה שהיה מת במקוה חייב קרבן דהיה כאן ידיעה בתחלה והעלם בנתיים, כי קאי בעי [ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו סככות ופרעות] דמטמאין לגמרי כמו טומאה קמייתא רק נזיר אינו סותר מנינו ואינו מגלח עליהון ע"ז בעי [מאחר דמר רבי יוחנן בשם ר' ינאי כולהון תורה הן אצל תרומה כמי שהיא טומאה חמורה] פירוש ועדיין לא נטהר מטומאתו הראשונה וידיעתו הראשונה חשובה ידיעה ומה שסבור שנטהר ע"י מקוה הוי העלם טומאה, [או מאחר שאין הנזיר מגלח עליהם כמי שהיא טומאה קלה] פירוש דהא חזינא דנטהר ע"י טבילתו מטומאה הראשונה וא"כ הוי טומאה חדשה וחסרה לו הידיעה הראשונה שהוא טמא דהא לא ידע טרם כניסתו למקדש שהוא טמא בטומאת סככות ופרעות וז"ב בס"ד. והא דאמר ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פירושו היא הטבילה אותה שנסמכה בה טומאה חמורה והירושלמי כוון שאם אחרי הטבילה שנטהר מטומאה חמורה נכנס למקדש ולא היה שום חסרון במקוה רק שהיה בה השרץ:
אולם דא בעי עיונא הא דבעי דטבל מטומאה חמורה ונסמכה לו סככות ופרעות הלא על סככות ופרעות אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו ואיך חייב אם נכנס למקדש, ויש לומר דאליבא דר"מ בעי דאמר בפרק כה"ג בנזיר לא תהא זו קלה מן השרץ דעל כל טומאה שאין הנזיר מגלח חייב על טומאת מקדש וקדשיו יעו"ש, וכן פירש הר"ש סוגיא דפסחים (דף ע"ט) (בפ"ק דאהלות מ"ב יעו"ש) ובפשוט יש לומר דה"ק אם נסמכה לו טומאה של סככות ופרעות בתוך המקוה ואח"כ נטמא בטומאת שרץ ולא ידע ממנה כיון שלא נטהר בתוך כך דדבר תורה הוא לענין טומאה הוי כהמשך חדא טומאה וידיעת טומאתו הראשונה חשובה ידיעה אף שבתוך כך היה טמא באופן שלא היה חייב קרבן על כניסתו למקדש אפ"ה חשובה ידיעה בתחלה כיון שאם יודע מספק ג"כ הוי ידיעה. ולרבוותא בתוס' דפירשו הך דשני שבילין בספק טומאה ברה"ר הרי מכל מקום חשיב ידיעה בתחילה לר"י א"כ כאן ידיעה דטומאה הראשונה דלענין טומאה לכל דבר מימשך הטומאה הוי שפיר ידיעה בתחלה. וכ"ז ברור בס"ד בכוונת הירושלמי:
ויש להתבונן דכפי הנראה משטחיות דברי הירושלמי דבעי דנטמא ונעשה לו הדבר ספק מהו שיהיה אצלו כהעלם דבר ורוצה למיפשט מהא דארשב"ל דידיעת ספק קובעתו לחטאת א"כ כאן הוי ידיעה ולא קרינא בה ונעלם ודחי דשאני תמן דאשמו קובעו וכא מה אית לך, פירוש דאינו חייב קרבן אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו הואיל וליתנהו בקבועה יעו"ש. ויש לפקפק לשיטת התוס' גיטין (דף כ"ח) ד"ה אבל דפליגי על רבינו וסברי דכל שמביא בעניות חטאת העוף מביא בספיקו חטאת העוף על הספק, וא"כ כאן תהא הידיעה חשובה משום דמחוייב להביא חטאת העוף על הספק, וע"כ כרבינו דלבד מחו"כ אינו מביא חטאת העוף על הספק, ויש לדחות קצת דשאני אשם תלוי דנודע לו אחר זריקה יאכל הבשר אע"ג שנודע לו שאינו חייב שאכל שומן אבל חטאת העוף על הספק אם נודע לו אחר זריקה שלא מחוייב הוא אז אינו קרבן והוא כדין חולין בעזרה כמבואר סוף כריתות יעו"ש ודוק היטב בכ"ז:
Loading...
11:4
1
Loading...