וכן אם שמע ואמר ואני בתכ"ד.
בירושלמי פ"ד ה"א אחד שאמר הריני נזיר מאה יום ושמע חבירו ואמר ואני מאה יום וחזר ואמר ואני נעשה עיקר טפילה. ופירושו דלעיל בירושלמי פ"ב ה"ה אמר, אחד שאמר הריני נזיר מאה יום ושמע חבירו ואמר ואני השני נזיר שלשים יום דלא כוון רק אפלגא דיבורי', וכאן שחזר הראשון ואמר ואני הוי רק נזיר שלשים יום כדין נזיר סתם ותו כיון שיש שיעור תוך כ"ד בנתיים שהשני אמר ואני מאה יום, נמצא דתו אינו תוך כ"ד של הראשון מיתפס בהשני ואם הותר השני הותר גם נזירותו סתם במה שאמר ואני ופשוט:
ושם בירושלמי אחד שאמר הריני נזיר כו' תוך כ"ד כו' תכ"ד של שני כו' כיון דבין ראשון לשלישי ליכא שיעור שלש תיבות תו מיתפס השלישי בקמא דאמר הריני נזיר לכן הותר השני לא הותר השלישי דכיון שאין הפסק שיעור שלש תיבות בין ראשון לשלישי מיתפס שפיר בקמא, אבל במי שאמר ואני מאה יום הרי איכא שיעור שלש תיבות הפסק בין ראשון למי שאמר אח"ז ואני תו לא מיתפס רק בשני מה שהוא תכ"ד ולכן אם הותר השני הותרה נזירות מה שאמר ואני וזה נעשה עיקר טפילה וברור:
עוד שם הלכה ב' הותרה היא הותר הוא הותר הוא לא הותרה היא. ברור דהציון ט"ס וקאי על סוף המשנה דלעיל הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר ע"ז אמר בזה הותרה היא הותר הוא שאמר ואני, הותר הוא לא הותרה היא ופשוט. אך נראה דבכה"ג כיון שנשאל על מה שקבל ואני תו הוי כמו שנשאל על הקמתו ותו מצי הבעל לחזור ולהפר נזירות אשתו ויעוין מפרש לנדרים (דף ס"ט ע"ב) יש שאלה בהיפר ועיין מש"כ לעיל פי"ג מנדרים ודוק:
Loading...
2:4
1
Loading...