יבם היבם הצרה מפני שדמו שהערוה אילונית ונמצאת הערוה שאינה אילונית תצא מיבמה בגט והולד ממזר:
טעם רבינו, אף דקיי"ל בכל מקום דכל העריות אין צריכות גט רק לרע"ק דקיי"ל כוותיה באשת אח ואחות אשה ע"י קדושין משום שיאמרו תנאי היה בקדושין יעו"ש, וכן פסק רבינו בהלכות גירושין פרק עשירי הלכה ט' ז"ל, וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאו ערוה א"צ גט שאין קדושין תופסין בעריות עכ"ל, הכא צריכה גט משום שמא יאמרו שאחיו גירש את הערוה סמוך למיתתו ונתייבמה כדין ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט, וזה חשש קרוב יותר משמא יאמרו דתנאי היה בקדושין, ופוק חזי בפרק הכותב בסופו פריך אלמנה מן האירוסין איך גביא בעידי מיתה כתובה, ליחוש דילמא גירשה ומפקא לגיטא וביושבת תחת בעלה דילמא סמוך למיתה גירשה, כש"כ הכא שרואין שנתייבמה כדין יאמרו שסמוך למיתתו גירש הערוה ולכן נתייבמה הצרה דמיתה מפלת וכמו שפסק לעיל ונמצאת א"א יוצאה בלא גט, וזה ברור, ובטור הועתק לשון רבינו תצא מיבמה בלא גט, וחושש אני שט"ס נפל בו ועיין מש"כ הרב בב"ש סימן קע"ג ס"ק ט', ולדעתי נראה כדכתיבנא, ועיין סימן קי"ח בתקנת טולטילא ברמ"א באומרת נתגרשתי וכו' ועיין שם בב"י שכתוב נתגרשתי קודם מימים הרבה וכן נדפס כעת בספר זכרון יהודה ואין כאן מקום להאריך ודוק: