Ohr Sameach on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release 6:10

אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאוין ולא שניות כו':
דלג רבינו חייבי עשה דבהו אין עשה דוחה עשה ואף לאו הבא מכלל עשה כמו מצרי כו', רק דאפ"ה אם בעלה קנה, וסוגיית הגמרא בארתי באורך בחידושי למסכת סוטה. אמנם להבין סברתו מה שמחלק בין חייבי עשה לאלמנה לכה"ג בזה נראה כך, דרבינו לטעמו אזיל דפסק בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה דכל חייבי לאוין המה דוקא בקדושין לבד אלמנה לכה"ג דלוקה על ביאה לחודא בלא קדושין משום לא יחלל שעושה אותה חללה, א"כ נראה, דביבום אלו לא הוה קנה בודאי היה מותר ביאה לחודא, רק משום דקני לה בהך ביאה הוה אסור דהוה ביאה דרך אישות, א"כ הכא גבי יבום בחייבי עשה, דביאה לחודא לא אסירא, רק מסיבת הקנין שקונה אותה, ואיך נימא דמפקע הקנין מסיבת האיסור, הלא כל האיסור, הוא בשביל קנין שקונה אותה, לכן הוה קנין באיסור ופוטר צרתה, אבל באלמנה לכה"ג, הרי לוקה על ביאה לחודא, רק דנימא דאתי עשה ודחי ל"ת, זה אינו, כיון דאם יקנה תו הוה ביאת איסור מחמת עשה דבעולה, א"כ שוב לא דחי העשה הל"ת, וכמו כן אמרו פרק ד' אחין בנשא מת ואח"כ נשא חי דלר"ש דאין איסור חל על איסור תתייבם ומשני דכיון דאיפקע איסור אשת אח חיילא איסור אחות אשה ותו לא פקע איסור אשת אח ואינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. כן הכא כיון דע"י הקנין יהיה עשה ול"ת, תו לא נדחית הל"ת מעיקרא ושוב הל"ת מתחיל בלא הקניה ולכך אין קנינו קנין דסיבת האיסור הוא בלא הקנין ודוק, וכן באלמנה מן האירוסין למ"ד דאינה דוחה, דוקא אלמנה משום שאיסור מונח על הביאה לחודא, ולפ"ז אפשר דמוקי הך יבמתו באלמנה לכה"ג דריבתה התורה שחולצת ולא מתייבמת דבהא הואיל ואם בעלו לא קנו ס"ד אמינא דלא בעי חליצה לכן כתבה רחמנא יבמתו, אבל בחייבי עשה הואיל ואם בעלו קנו לא בעי קרא דחולצין ועיין חידושי רמב"ן ודוק: