היבמה שנתן לה היבם גט כריתות כו', וכל גט שפוסל אשתו מן הכהונה כו':
בגמרא (דף צ"ו) גבי קטן פליגי ר"מ ורבנן, ושם תניא יש לו גט ויש לו מאמר דברי ר"מ, ובתוספות חדשים דפוס ווילנא כתבו, דדוקא בכתב ידו דשליחות לית ליה יעו"ש, וחזינא דפסיקא ליה דגדול פוסל בגט על האחין גם בכתב אחר אע"ג דסובר דכתיבה בגט בעי שליחות ובהלכות גירושין הארכתי בזה, וזה תלוי בהא אם נאמר דגט דפוסל דעשאו אותו כגט באשה וכמו דאמרו פרק ר"ג גט דמועיל באשה מועיל ביבמה לכן שפיר מועיל ע"י שליח, אבל אם נאמר דעשו אותו כמו חליצה ליתא ע"י שליח כמו חליצה ובמאמר פליגי רבי ורבנן אם מועיל בעל כרחה, דרבנן סברי דאינו מועיל דהוי כקדושין דעלמא ורבי סבר דהוי כביאה ומועיל בעל כרחה, ובירושלמי פרק ר"ג ה"ד אמר דלרבי דמאמר מועיל בעל כרחה דוקא מאמר משום דכביאת יבמה דמיא דמועיל בעל כרחה תאמר בגט שדומה לחליצה ובחליצה אינו מועיל בעל כרחה כן גט פוסל דוקא מדעת שלה, אבל לרבנן דסברי דמאמר הוי כקדושין כן גט הוי דומיא דגט באשה ופוסל אותה ליבום אף בעל כרחה כמו דגט באשה מועיל בעל כרחה, וכן מורה פשטיות השמועה דפרק ר"ג דמועיל בעל כרחה כמו גט באשה, ובפרק האשה שנפלו בההוא דבעי למיפסלה בגיטא מיניה מורה דע"י זריקת הגט בעל כרחה [כפרש"י שם] נפסלת מן האחין וזה דקיי"ל כרבנן וא"כ לרבי אינו מועיל שלא בכת"י אפילו בגדול כיון דבעי שליחות בכתיבה ובחליצה אינו מועיל ע"י שליח, וה"ה לדידיה מאמר ע"י שליח לא מהני ויעוין תוספות (דף י"ח:) תוד"ה אומרים לו המתן ובשו"ת ריב"ש סימן קמ"ב שביאר כ"ז, ואולי כיון דאין המעשה בכתיבה בגוף האשה לא מקיש בזה לחליצה ועיין:
ולפי שיטה זו צ"ע בגט חרש דעלמא יהא בעי כתב עצמו דהא שליחות לית ליה, אם לא דנאמר דרבנן תקנו עבורו שיהא מועיל לקדושין שלו גט ע"י שליח, וגם אם יתן ע"י שליח, וה"ה דתקנו ליה קדושין ע"י שליח, משום דאי אפשר שיכתוב, ועל כרחין דעל ידי כתב אחרים ובשליחות, לכן יתכן דגם על הנתינה מועיל שליחות. ומצאתי להב"ש סימן קכ"א ס"ק יו"ד שהעיר בזה יעו"ש. ואולי מזה נובע טופס הגט של רבינו ירוחם בשם הגאונים שהב"ד הן המגרשים יעו"ש. ונתבאר יפה בספר מלאכת חרש יעו"ש ודוק: