המוסר מודעא וכו' ואם כו':
הרב המגיד הביא הא דאמרינן בסוגיין הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני, ומסתפקנא טובא אם גבי דידה ג"כ אמרינן דמעושה בחליצה פסולה אם לא אמרה רוצה אני, וצדדי הספק הוא משום דחזינן דבקטנה דרצונה אינו רצון ופתוייה אונס, אפ"ה סברי חכמים דקטנה חולצת דונגשה יבמתו מ"מ בין גדולה בין קטנה, ואף לר' מאיר הגירסא בירושלמי והתוספות פלפלו ריש פ"ג דבכורות והוכיחו שכן העיקר, דאם לא חלצה חליצתה כשרה, ופירשו רבנן בתוספות דהא דמקשינן אשה לאיש הוי רק דרבנן, ויעוין בפ"ק דקדושין (דף י"ח:) ושוין שמוכרה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הרי דקטנה חולצת, ורבינו בפ"ד מהלכות עבדים העיר בזה בהלכה י"ג, וז"ל וכן אם כו' וחלץ לה אעפ"י שהיא חליצה פסולה מפני שהיא קטנה הרי נפסלה מן הכהונה כו' וכיון שכן אפשר דאף במעושה ולא אמרה רוצה אני ג"כ כשר, אולם הא חזינן בנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, נתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתו פסולה עד שיכוונו שניהם, וכיון דאינה רוצית אין לך מחוסרת כוונה גדולה מזו, והא דקטנה חולצת היינו כמו שפירשו רבנן בתוספות (קד:) ד"ה והא אמרי דברי ר"י, שכיון שב"ד עומדים ע"ג ומורים להם לעשות חליצה מהני אע"ג דלאו בני דעה נינהו ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו יעו"ש. ואף לשיטת רבינו דפוסק בפ"ג מהלכות גירושין דתורף הגט אם כתבו חרש ושוטה וקטן אעפ"י שאחרים עומדים ע"ג פסולים דאין זה לשמו, הוא כמו שמבואר בירושלמי ריש מסכת תרומות דתמן זה כותב וזה מגרש, היינו שאינו הוא המגרש והכתיבה אין זה גמר מעשה רק כותב לאחר, אבל הכא הוא החושב הוא התורם יעו"ש, והביאוהו תוספות בפ"ק דחולין (דף י"ג) בסוגיא דקטן אין לו מחשבה יעו"ש, וא"כ ה"נ הוא החולץ בזה ודאי דחשיב מעשה גמור ובכזה בר כוונה הוי, ועיין מש"כ בהלכות סוטה פ"ד הלכה ט' על ואם כתבה כו' כהן קטן פסול יעו"ש, ובפרט לפמש"כ בשו"ת חכם צבי סימן א' דהוא כוונת הקנאה ולכן בקטנה דהוי כמו דעת אחרת מקנה אותו דמהני בקטן מה"ת יעו"ש, א"כ ודאי היכי דאנסוה ולא אמרה רוצה אני לא מהני שום קנין כלל, לכן פשוט דבאנסוה ולא אמרה רוצה אני פסול, ומה דלא מוקי הגמרא הך דתני חליצה מעושה פסולה גט מעושה כשר היינו באנסוה שהיא לא רצתה ובגט שמתגרשת בעל כרחה כשר ובחליצה דבעי דעתה וכוונתה פסול, היינו דבעי הגמרא לאוקמי הכל בדידיה וכגוונא דבבא גט מעושה פסול דבבעל מיירי:
אמנם לפי מש"כ המהרי"ט דהא דאמר עד שיכוונו שניהם הוא רק לידע שהיא נפטרת ממנו באותה חליצה, אבל לא שיהא כוונת הלב באותה שעה, א"כ אפשר דבדידה דאף קטנה סגי לרבנן ולכמה אמוראי, אפשר דאף בע"כ מהני והיינו רק שתדע שהיא נפטרת מאתו בחליצה זו, וכמו שכתבו רבנן בתוס' פ"ק דקדושין גבי יעוד שצריך להודיעה שעושה זה לשם קדושין וע"ז אמר שצריך שיהא מדעת דילה אבל גם בבעל כרחה מהני, עיין תוספות פ"ק דקדושין (דף ה') ד"ה שכן ישנן בע"כ, כן הכא ג"כ בחליצה, ובירושלמי פרק ר"ג ה"ד המאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת דברי רבי כו' ויפטור הגט שלא לדעת וחליצה אינה פוטרת אלא לדעת, מורה דחליצה בעל כרחה לא מהני יעו"ש:
אולם ראיתי להעיטור חלק ראשון בחלק פ' אות פרוזבול הביא פירוש התוספתא דפ"ק דחולין ז"ל, כשר בחליצתה פסול בגירושין פסול בחליצה כשר בגירושין, פירש בשם גאון שכוונתו על גט מוטעה פסול חליצה מוטעת כשרה, חליצה מעושה פסול גט מעושה כשר, וכן הוא נדפס עתה בתשובות גאוני מזרח ומערב סימן ר"ל וזה פלא, דהא הגמרא פריך מ"ש, ומסיק דזימנין כשר וזימנין פסול ושניהם שוים דבלא אמר רוצה אני פסול ואיך אומר ע"ז פסול בחליצה כשר בגירושין. אמנם לשיטת ריטב"א בסוף מכות ובפרק החולץ דמוכה שחין אין כופין אותו לחלוץ אע"ג שכופין אותו לגרש הוי א"ש דבמוכה שחין מיירי, אבל באמת שיטת הריטב"א דחויה אעפ"י שהובאה בנמוקי יוסף דזה מוזר לומר דמוכה שחין יהא בחליצה אסור לכופו ויהיה גרע טפי מנודרת וכן דחאה בשו"ת ריב"ש סימן תק"ט, אבל לפמ"ש א"ש, דעל האשה מיירי דאם היא מעושה בגט כשר שכן מתגרשת בע"כ, ואם היא מעושה בחליצה פסול דבעי כוונתה ודעתה, ובפרט לר' מאיר דקטנה חליצתה פסולה ומקשינן אשה לאיש וא"ש מאד התוספתא, והא דמקשה בפרק אעפ"י (דף ס"ד) הא דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם, על הך דתניא דאחת שומרת יבם כו' ולא מוקי כאן שתבע ליבם כותבין אגרת מרד דאז כופין אותה להתייבם דויבמה בע"כ, והא דאין כותבין שתבע לחלוץ דאם יהיו כופין אותה הלא בדידה חליצה מעושית פסול ולכן אמרו חכמים דאין כותבין ובפרט שמואל דאיהו אמר אין כותבין איהו סבר דקטנה אינה חולצת (ב"ב דף קנ"ו) עיי"ש, לק"מ, משום דר' יוחנן אמר להיפוך ואי משום דר"י קאי למשנה אחרונה דמצות חליצה קודם, א"כ א"ש כמו דמסיק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה ואין צריך לחדש מילי אוחרי ודוק בכ"ז:
Loading...
4:25
1
Loading...