יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה מפני שהיתה אסורה עליו והרי היא מותרת ליבם וכו' ואין לה עליו כתובה כדרך שלא היה לה על בעלה, ודינה עם יבמה בתוספת כמו שהיתה עם בעלה:
פירוש, דכל הנך דנשאו באיסור כמו שניות וחייבי לאוין שלא הכיר בהן רק כתובה אין להן אבל תוספת יש להן, וא"כ אם היבם יגרשה יתחייב לשלם מנכסי אחיו התוספת ותו ליכא למיחש דאסור לשהות את אשתו בלא כתובה, דהא יהא צריך לשלם לה התוספת, וא"כ לא תהא קלה בעיניו להוציאה בשביל התוספת, אבל אם לא כתב לה אחיו כתובה או שמכרה לו או שמחלה דאז מכרה ומחלה גם התוספת ותהיה קלה בעיניו להוציאה צריך היבם לכתוב לה כתובה וכמו שכתב בפכ"ב מהלכות אישות הלכה י"ד ויעוין מש"כ שם פרק יו"ד הלכה י"ז, ופשוט מאד, ולשון רבינו מזוקק:
ובהרב המגיד. עוד כתבו ז"ל ואילו שנייה ליבם ולא שנייה לבעל לא מבעיא כלל, דודאי מבעל אית לה כתובה דהא לא איתעבידא בה איסורא כלל, ואע"ג דבעיא היא בירושלמי ולא אפשיטא אנן אגמרא דילן סמכינן כו' ע"ש. ולא זכיתי להבין כלל דבריהם, שזה לשון הירושלמי, שניה ליבם ולא שניה לבעל כו' מהו שיהא לה כתובה אצל היבם מאחר שהיא אסורה לו אין לה כתובה, או מאחר שכתובתה על נכסי הראשון והיא מותרת לו יש לה כתובה, הרי מפורש דבייבמה היבם באיסור שניה קא מיבעי ליה, אם נאמר דהואיל ואיתעביד בה איסורא הפסידה את כתובתה, או מאחר דכתובה שלה רק על נכסי בעלה ראשון יש לה כתובה וכפי הנראה שהבינו רבוותא דבלא ייבמה היבם מבעי לירושלמי וע"ז כתבו מה שכתבו, וביחוד מה שהביא הרב המגיד מלשון רבינו לעיל כל יבמה שאמרו שדינה שתחלוץ כו' הר"ז נוטלת כתובתה, ודאי דרבינו מיירי שם שחולצת ונוטלת כתובה כיון שלא עשתה איסור כלל ודאי לא הפסידה, אבל ירושלמי מיירי בשיבמה באיסור לכן בעי אם הפסידה כתובה הואיל ועבדא איסור וצע"ג:
ולדעתי נראה כך, דלפי מאי דמסיק תלמודא דילן בפרק האשה שנפלו דאעפ"י דכתוב בספר כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, דיבם כאחר דמי, והרי הגיע זמנה לגבות והוי כאילו גבתן והחזירתן ליבם כמש"כ תוספות שם, לכן לא מסתברא שתפסיד כתובה שעל נכסי בעלה הראשון כמו שלא הפסידה נכסים שהכניסה אליו, אבל מירושלמי שם משמע דחשיב דעדיין לא הגיע זמן שלה לגבות כיון שלא חלצה וכמו דא"ר ייסא שם בהאשה ובהחולץ מאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה, הרי דחשיב דלא הגיע זמנה לגבות וכמו שפירש הפ"מ, לכן שפיר בעי אם הפסידה כתובה שלה אם נתייבמה באיסור, כיון דעדיין לא הגיע זמן חיוב הפרעון של הכתובה שעדיין לא ניסת לאחר, וזה סברא ישרה ודוק. ובספר בשמים ראש (סימן רע"א) כתב דביאה ראשונה בשניה אינה אסורה רק משום גזירה. וזה אינו רק בחייבי לאוין דאתי עשה ודחי ל"ת, אבל שניות הוי כעריות גם ביבמה ולכן אינה מתייבמת דאע"ג דהצרה מתייבמת הא היא אסורה ליבום דשניה הוי כערוה ודוק:
Loading...
2:17
1
Loading...