הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחין ואם בא הוא או אחד מהאחין על צרתה ה"ז עובר בעשה שנאמר יבמה יבא עליה ולא עליה ועל צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה:
פירוש, דמהך דבית אחד בונה ולא שני בתים נפ"ל דאינו צריך ליבם לשניהן, אבל איסור נפקא ליה מקרא דעליה. והנה הרב במשנה למלך הלכות איסורי ביאה פרק י"ט הלכה ה' תמה הרבה על שיטת רבינו מסוגיא דפרק האומר דנפקא לרבנן דקדושין תופסין בחייבי לאוין מדכתיב כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה כו' שנואה בנשואיה וקאמר רחמנא כי תהיין, ונוקמא בחייבי עשה ומשני כו' מעם אחד בעינן, וא"כ קשה נוקמא בכונס צרת כנוסתו או כנוסת אחיו יעו"ש שהאריך בזה. ואין לומר דסוגיא זו סברה כריש לקיש דכונס יבמה ובא על צרתה הוא בכרת וכמו דסובר ריש לקיש בבא על הצרה של חלוצתו, וכמו דאמר בפ"ק דיבמות פליגי בה ר"א ורבינא כו' מ"ד בכרת כריש לקיש כו', דהא רש"י פירש תמן דדוקא בבא אחד מן האחין פליגי הא בא איהו בעצמו כו"ע סברי דלא קאי רק בעשה, ומוכרח הוא לפי שיטתו דקרא דריש עליה ולא עליה ועל חברתה, ורק לריש לקיש אין זה רק על היבם לחודיה הא האח קאי בכרת, ועיין תוספות שם ד"ה חד אמר בעשה:
אולם הנראה לדעתי דבר חדש, דכבר נודע שיטת רבינו דכל חייבי לאוין אינו לוקה רק ע"י קדושין דכתיב לא יבא בקהל, וביאה ע"י קדושין מקריא ביאה בקהל, וכן עשה דמצרי ואדומי דוקא ע"י קדושין דכתיב יבא בקהל, וכוונת התורה ודאי ע"י קדושין, ותמצא כ"ז באורך בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה ב', ובכסף משנה בתשובות חכמי לוניל ובנו הרב ז"ל, עוד שיטת רבינו דעשה דבעולה בכה"ג דוקא ע"י קדושין הא בבעילה לחודיה אינו עובר בעשה דכי אם בתולה יקח, ויקח היינו קיחה שע"י קדושין, ורבינו פירש בפרק י"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה ד', וכן אם בעל בעולה בלא נשואין לא חיללה ועיין ההמ"ג בזה. עוד שיטת רבינו דהא דמסיק בפרק עשרה יוחסין ומודה רבא בכה"ג באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה, ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא והרי חילל, זה דוקא בכה"ג באלמנה הא כהן הדיוט וכן כה"ג בגרושה וחללה זונה כיון שכבר אסורות לכהונה, לא לקי משום לא יחלל כמבואר פרק י"ז יעו"ש. וכיון שנתבאר כ"ז נראה ברור דהגמרא דריש כי תהיין לאיש שתי נשים כו' והאחת שנואה, היינו שהיא שנואה ע"י ההויה, וזהו שמדייק שנואה בנשואיה שע"י הנשואין היא שנואה, הא בלא הנשואין אינה שנואה, רק מה שאסור לבוא בלא קדושין, ולכן מוקי בחייבי לאוין או בחייבי עשה או בבעולה לכה"ג דעל כל אלו אינה שנואה רק ע"י הויה, והא דאמר ולרע"ק כו' במאי מוקי לה מוקי באלמנה לכה"ג, רהיטא דלישנא נקט וכוונתו על איסורי כהונה דזרעו נעשה חללים ולעולם בגרושה וזונה לכהנים אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט, משא"כ בכונס צרת כנוסתו דהעשה הוא על הביאה לחודא בלא קדושין ואין הקדושין סיבה אל העבירה כלל דקרא הכי דייק יבמה יבא עליה, ולא עליה ועל צרתה, והוא בביאה לחודא דביאת יבם אינו צריך קדושין קודם מה"ת אע"ג דע"י ביאה זו נעשית כאשתו לכל דבר, מ"מ קרא דיבמה יבא עליה כייל אף באופן דלא קני לה לאשה, וכמו דדריש בפרק ב"ש יבמה יבא עליה כל דהו, ואפילו קטן דלא קני לה תגדלנו, ואפילו לשיטת רבינו דקטן קונה מן התורה אותה לכל דבר, בכ"ז אם נימא דביאה צריך עדים דבלא עדים לא קני לה, ואטו מי אסור לבוא עליה מן התורה בלא עדים, וכיון שנכלל בהך קרא דיבמה יבוא עליה ביאה דלא קני אותה ג"כ, לכן בעשה דלא עליה ולא על חברתה נכלל ג"כ בלא קדושין רק גם בביאה לחודא קאי בעשה, וכן מדוייק לשון רבינו ואם בא הוא או אחד מהאחים על צרתה כו' שבביאה לחוד עובר בעשה וא"כ אין ההויה גורם העבירה ולא הנשואין סיבת היותה שנואה לכן לא מוקי בזה קרא דכי תהיין ודוק היטב:
והנה בתוספות ריש פרק אלו נערות מקשו דהא דמספקא להגמרא אם ר' ישבב אתי לאפוקי מר' סימאי, או טעמא דנפשיה קאמר, דאמאי לא פשיט דטעמיה דנפשיה קאמר ואפילו בחייבי עשה סבר דאין קדושין תופסין מהא דפרק ר"ג דתני חלץ ועשה מאמר ובעל אין אחרי חליצה כלום, דאתיא כר' עקיבא דחלוצה כערוה, וא"כ הא תני בעל ובעל ועשה מאמר דאין אחר ביאה כלום, ואם בעל הא לא הוי צרתה רק בעשה, ואפ"ה אין אחר ביאה כלום, וע"כ כר' ישבב דאף חייבי עשה אין קדושין תופסין בהם ולדידי לא קשה, דבירושלמי תמן פרק ר"ג פריך על חלץ ועשה מאמר שמא [לא] תפסי בה קדושין, אתיא כרבי דאמר מאמר שלא מדעתה, ופירושו דמיירי דעשה המאמר בעל כרחה ורבי סובר דמאמר מהני שלא מדעתה, ולכך תני דאין אחר חליצה כלום ולא מהני מאמר בע"כ, או כרבנן ובאומר התקדשי לי במאמר יבמין כו', וא"כ לא קשה דהא דתני בעל ובעל בעל ועשה בה מאמר בשתי יבמות ליבם אחד, היינו כגון דאמר התקדשי לי במאמר יבמין, או במאמר בע"כ וכרבי ואין ביאה אחר ביאה, משום דביאה לכו"ע קונה שלא מדעתה ביבמה, דיבמה יבוא עליה בע"כ, ומיירי שבא עליה בע"כ, ולכך אם לא בא קודם על צרתה הוי הביאה קונה, אבל כיון שבא עליה או הוא או אחיו תו אין הביאה קונה בע"כ, וכן בעל ועשה מאמר, דמיירי דאמר התקדשי במאמר יבמין ועכשיו כיון שנפטרה אין מאמר מועיל, ואי קשה ברייתא דמייתי פרק ר"ג, אמר רבי אין הדברים אמורים אלא לדברי רע"ק שהיה עושה חלוצה כערוה, והא ע"כ משנתנו מיירי כגון שבא בע"כ או דאמר התקדשי לי במאמר יבמין שלאחר ביאה ג"כ אינו כלום, נראה דדייק, מדדייק למיתני במשנתנו כ"פ אין אחר חליצה כלום בין ביבם אחד ליבמה אחת בין ביבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ליבמה אחת, ולא תני אין אחר ביאה כלום, ועיין בדף נ"ג אביי ורבא דאמרי תרווייהו תני אין אחר ביאה כלום כו', והיינו למידק דאינו מועיל כלום אפילו קדושין גמורים וביאה במתכוין לקנותה ומדעתה דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין, ועדיפא טפי לריש לקיש דאיהו קאי בלאו הא אחיו קאי בכרת, וא"כ קמ"ל, דכמו בשני יבמין ביבמה אחת או ביבם אחד לשתי יבמות, הא דקא תני אין אחר חליצה כלום, תמן אפילו קדושין גמורים אינו מועיל, דצרתה על היבם או החלוצה על היבם בכרת קיימא, כן הא דתני ביבמה אחת ליבם אחד אין אחר חליצה כלום ג"כ אף בקדושין גמורים ובביאה מדעתה, משא"כ בבא על יבמתו דביבמה אחת לשני יבמין לא מהני קדושי שני וביאת שני אף שהיא לשם קדושין גמורים דבכרת עליה קיימא אף אם גירשה ראשון, ובשתי יבמות ליבם אחד דוקא בע"כ לא מהני כיון דפקע הזיקה ממנה הא קדושין גמורים מהני דעל צרתה ליכא רק עשה, לכן לא תני כלל במשנתנו אין אחר ביאה כלום ודוק בכ"ז:
Loading...
1:12
1
Loading...