ובן נח שגזל פחות מש"פ ובא אחר וגזלה ממנו שניהן כו':
הנה לא ביאר רבינו סיפא דמילתא דלא ניתן להשבון, משום דמפרש דוקא בישראל אם גזל פחות מש"פ אינו משיב משום דישראל מחיל על פחות משוה פרוטה, וכבר הביא בהל' גזילה דאף ישראל אינו חייב להשיב. אך א"כ הא דכתב רבינו שניהן נהרגין עליה מיירי דוקא בגוזל מישראל, דאילו מעו"ג הלוא צריך להחזירה לעו"ג הראשון וזא לא במשמע, ורש"י פי' דבעו"ג אינו צריך להשיב משום קם ליה בדרבה מיניה, לכן אף אם גזל מב"נ קלב"מ. והנה התוספות הקשו מנטלו לסטים כסותו ונותנו לו כו' מפני שהבעלים מתייאשים מהם מוכח דלסטים עו"ג חייב להחזיר ורק ביאוש קנה. וחכם אחד רצה לומר, דמשום דדיינינן ליה בדינא דידהו בזמן הבית דהם אינם פוסקים קם ליה בדר"מ וכמו שאמר ר' ישמעאל עו"ג וישראל שבאו לפניך לדין אם יכול את לזכותו כו'. ולפ"ז צריך לומר דבפחות אינו מחזיר ולא דיינינן ליה בדינא דעו"ג, משום כיון דהישראל שגזל ממנו מחיל בפחות מפרוטה אין זה זכות להישראל כלל, אך זה טעות, דאימתי אמרינן כן דוקא היכי שהוא זכות להישראל אז מעוותינן הדין אם אין חלול השם, ופוק חזי דהגמרא מייתי מזה דגזל עו"ג מותר, אבל כאן בנטלו לסטים חמורו ונתנו לו חמור אחר כו' דאם תאמר דלא נפטריניה משום קלבדר"מ דניזול לדונו בדיני עו"ג, הא הוי היזק לישראל שנטל החמור ממנו דנתחייב להחזיר את החמור אי לאו משום יאוש, וע"כ דלא שייך קם ליה בדר"מ בעו"ג, וכן חזינן בפרק איזהו נשך דאמר דאסור לעשות ערב לעו"ג משום דעו"ג המלוה בתר ערבא אזיל, ונאמר דאם יתבע את הערב בב"ד של ישראל [בזמן הבית] יפסקו הדין דבתר לוה אזיל משום דאזלינן בתר דיני ישראל, וצ"ל דכאן הוי כמו קבלן דהתנה אדעתא דא מעיקרא שיתבע לערב ולא שייך אם יכול לזכות אותו כו' דכיון דהלוה והערב שניהן ישראלים ומאי חזית דחיישת לפסידא דין מלפסידא דדין ותשלח אותו לתבוע ללוה תחלה דהוא ישראל, כן ה"נ כיון שהחמור הוא כעת אצל ישראל לא שייך לדונו בדיני עו"ג, וע"כ משום דלא אמרינן גבייהו קלבדר"מ, כיון דהדין דקלבדר"מ רק כל זמן דאיתיה אצל הע"ג מעוותינן הדין ובאין עליו בעקיפין. ועוד טעם כתב רש"י, משום דגבי ב"נ לא כתיב השבה, והאחרונים פירשו משום דקלבדר"מ אין עליו חיוב טורח השבה, רק כל היכי דאיתא דמרא הוא. ולפ"ז צריך ביאור מגזל מבן נח. [דאלו על גזל מישראל לא הוי צריך לפרוש רש"י משום זה רק מטעמא דאמר הגמרא סנהדרין נ"ז דעו"ג מישראל ישראל מחיל ליה ואף אם עומד וצווח בטלה דעתו אצל כל אדם] וא"כ איך אמר בסיפא בא אחר וגזל ממנו נהרג עליו, הא לאו של הגזלן הוי דכל היכי דאיתא דמרא הוי, וצ"ל דנהרג משום שגוזל את ממון ב"נ הראשון ולא משום שגזל להגזלן, ורק בגזל מישראל א"א משיכה בעו"ג אינו קונה ונהרג משום דצעריה לישראל פריך שפר דהא לא צעריה, אבל בגזל מבן נח חבריה א"ש, דהגזלן מן הגוזל נהרג משום הבעלים הב"נ אף דלאו ברשותו כמו שאמר רב חסדא הגוזל מחבירו ובאר אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מז"ג, ולפ"ז הוי מצינן לפרש כן דברי רבינו, אך ז"א במשמע דלשון גזל ממנו מורה שנהרג משום דהוי ממון של הגוזל הראשון דא"צ להשיב ודוק:
והנה התוספות הקשו על רש"י דא"כ מאי פריך הגמרא על משיכה בעו"ג אינו קונה מהך, דילמא מיירי בגזל מבן נח וכיון דחסריה ממון נהרג אף אם אינו קונה דלגבי הנגזל הב"נ ממון גמור הוי. ויש לומר ע"ד החדוד דהא אמר נהרג על פחות מש"פ, וקמ"ל דאף בלא עדים ואין רואה ג"כ נהרג וטעמא אף ע"ג דב"נ אינו נהרג עפ"י עצמו כדאמר עפ"י עד אחד כו' ועפ"י עצמו לא תני, משום דנהרג ע"פ הנזגל, וזה א"ש בישראל דפחות מפרוטה דמחיל ליה ולכך כשר להעיד עליו ונהרג על פיו, אבל בעו"ג או בישראל בפרוטה דכיון דלא מחיל, לא מבעי אם נאמר כפירוש האחרונים דכל היכי דאיתא דמריה איתא רק דטורח השבה לא רמיא עליה ודאי נוגע ומשקר, אלא אף אם נאמר דאינו מחזיר כלל הא הוי כמו נרצח שכתבו הקדמונים דפסול משום דמשקר גבי הרוג יציל יעו"ש, וזה חדוד, אבל ברש"י פסחים (דף ג) ד"ה מי קא ספו כו' וביד ר' יהודה בן בתירא לא היה להורגו מוכח דנהרג עפ"י הודאת עצמו. וכן איתא בירושלמי דקדושין ה"א, ובמדרש רבה בראשית פל"ד בלא עדים מפי עצמו ואכמ"ל בזה:
Loading...
9:9
1
Loading...