אבל ע"ג הבא על [ה]ישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה כו':
לפי ההבנה הפשוטה דכיון דנידון בדיני ישראל חייב על שלא כדרכה ג"כ כמו ישראל שבעל א"א שלא כדרכה דחייב, א"כ היה צ"ל הדין דאם עו"ג בעל אשת ישראל שלא כדרכה דיהא בחנק (בזמן הבית) דהא בעריות דידהו ליכא שלא כדרכה דהא פטור עליהן רק משום דאיתרבי מקרא דגבי עריות דישראל א"כ הוי דינו כמו ישראל שהוא בחנק, ולמה כתב רבינו לקמן דעל אשת ישראל אחר שנבעלה יהרג בסייף, ויש לומר דשאני ארוסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה דבעו"ג אינן מוזהרין כלל דלאו בני קדושין וחופה הוי, אבל שלא כדרכה דבאשת אביו חייב בן נח לכן לא נדון גם בישראלית בחנק רק כבעריות דידהו דדינו בסייף:
אמנם לדעתי יתכן בסברת רבינו כך, דפסק בהל' איסורי ביאה דישראל שבא על הנכרית תיהרג (בזמן הבית) מפני שבא לישראל תקלה על ידה יעו"ש היטב, א"כ בעו"ג שבא על ישראלית מפני מה אין הורגין אותו (בזמן הבית) וצ"ל דשאני ישראל שבא על הכותית דהוי אביזרייהו דעריות מפני שאם בא בפרהסיא קנאים פוגעין בו והוי תקלה רבתי שנכשל על ידה, אבל עו"ג הבא על הישראלית אין זה אביזרייהו דעריות דלא אשכחן מיתה על זה, ומשום הכי לא פריך בסוף פ' בן סו"מ רק והא אסתר פרהסיא הוי ולא משום ג"ע וכמו שהאריך הרמב"ן בספר המלחמות שם בדבריו הנעימים וזה רק בפנויה, אבל עו"ג שבא על ישראלית א"א תו בא תקלה על ידו לבת ישראל א"כ היה נהרג (בזמן הבית) בין כדרכה בין שלא כדרכה מטעם שבא תקלה על ידו לישראלית וכמו הנרבעת לבהמה שהורגין את הבהמה, וכיון דמשום תקלה הוי לא שני בין כדרכה לשלא כדרכה דלגבי הישראלית אין נפ"מ ובאה לה תקלה ע"י העו"ג והורגין גם אותו (בזמן הבית). ולפ"ז יתכן דוקא אם הישראלית בזדון דאז בת חיוב מיתה הוי והוי תקלה וכמו שפסק דישראל שבא על העו"ג דוקא בזדון יעו"ש כמו שפסק גבי בהמה בפרק א' הלכה י"ח ודוק. ואם גירסא שלפנינו עתיקה מכוונת מאוד, שהא דכתב רבינו דנהרג בבא על ישראלית הוי דוקא בעו"ג שלא קיבל שבע מצות, אבל גר תושב אינו נהרג [ושם פשוט דבת גר תושב אין קנאין פוגעין בו ולא הוי תקלה] לכן בכל הלכה זו כתב בן נח שהוא אפילו גר תושב, ובזה כתב עו"ג הבא על ישראלית היינו שאינו גר תושב נהרג בשלא כדרכה משום תקלה הבא על ידו לישראלית אבל גר תושב דמצוה להחיותו אינו נידון כבהמה ואינו נהרג משום תקלה דישראלית ודוק היטב בזה: