ואין הורגין את הבהמה שלא נצטוו בהריגת בהמה אלא ישראל:
בגמ' פשיט רב ששת דנהרגת דתקלה אע"פ שאין קלון מהך דתניא מה אילנות שאין אוכלין כו' אמרה תורה השחת כו' המתעה את חבירו מדרכי חיים כו', הרי דמשום תקלה בנעבד אמרה תורה השחת שרוף וכלה פריך אלא מעתה עו"ג המשתחוה לבהמתו תיתסר מי איכא מידי דלישראל שרי כו' ישראל גופיה ליתסר מידי דהוי ארביעה אמר אביי זה קלונו מרובה וזה קלונו מועט, והרי אילנות כו' בבע"ח קאמרינן דחס רחמנא עלייהו. וזה פלא, דא"כ הוי דלא כרב ששת, ולזה פרש"י דפליג על רב ששת, ולרבא דאמר בהמה נהנית מעבירה אין ראיה דסבר כרב ששת דדילמא בבע"ח חס רחמנא עלייהו וכ"ז שאינן נהנין מעבירה פטרינהו רחמנא ה"נ בלא קלון דהבועל פטרינהו רחמנא ומאי דמיון לזה. ולכן נ"ל לפרש כך, דזה כוונת השמועה, דבאמת שור וכל בע"ח הנתנים לשחיטה ולכל מלאכת האדם הם כממונו לכל דבר ואפילו כן אמרה רחמנא כמיתת הבעלים כך מיתת השור שיהא מיתתו בעשרים ושלשה, וזה גזה"כ, וכמו שאמר בירושלמי פ"ק שור הנסקל כולו ממון וגזה"כ הוא שיסקל בעשרים ושלשה, וא"כ חזינא דרחמנא חס עליה, לכן אמרה תורה שאינו נסקל גם על ידי עבודה, אבל אילנות וכל ממונות שדינן כדין הממון לכן אמרה תורה השחת שרוף וכלה. והנה דא ברור, דעו"ג המשתחוה לבהמתו אם אמרנו דנסקל (בזמן הבית) הלא לא עדיף מן הוא עצמו והוא עצמו דין גופו כדין ממון שנידון בעד אחד ובדין אחד, א"כ לא חס רחמנא עליה ואמאי לא יהרג בהמתו, וצ"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולעו"ג אסור, ולכן לא הדר ביה מהך דמשני מי איכא מידי, ולכן בעו"ג הבא על הבהמה, דבישראל הבא על הבהמה נהרג א"כ לא שייך מי איכא מידי, לכן שפיר אם בהמתו נהרגת, היא נהרגת כמו הוא, ומייתי דהברייתא סברה משום תקלה בלא קלון ולכן לא שייך למימר דבעלי חיים חס רחמנא עלייהו, דכיון דבזה לא אשכחן שיהא חשיבות בעלי חיים דעו"ג יותר מאינו בע"ח, דכל דיניהן בעד אחד ובדיין אחד:
אולם נתבונן, א"כ בעו"ג הבא על בהמת ישראל סבר דמקטלא ורחמנא חס על בהמתו דישראל ולכן אם בא על בהמתו של עו"ג ג"כ לא מיקטלא משום מי איכא מידי ומאי פשיט רב ששת. והנראה דהא דבעי כ"ג בבהמה הנרבעת מפיק במשנה מהא דכתיב ואת הבהמה תהרוגו ואיתקש שוכב לנשכב, ותו אין אנו מביטין על הבהמה של מי היא רק על שוכב או נשכב אם הוא בכ"ג או הוא בדיין אחד כו', וכיון דבן נח מיקטל בדיין (בזמן הבית) אחד כן גם הבהמה נהרגת ולא חס רחמנא עלה וזה חדש. ולפ"ז בן נח הבא על בהמתו או של ישראל אפילו, דאיהו נהרג לרב ששת גם הבהמה נהרגת ומתסרא מספק אף אם לא איפשוט, ואולי זה טעם המורה שהביא הט"ז בסימן קנ"ג, ולא שייך כאן מי איכא מידי דאידי ואידי גמר דין אוסרתה, ואם בא ישראל ונגמר דינם בכ"ג סנהדרי קטנה הוי מיתסר רק השתא ליכא סנהדרין דאין דנין דנ"פ אלא בזמן שהמקדש קיים, וגמ"ד דבן נח איכא וזה נכון. ובישראל הבא על בהמתו דע"ג צ"ע אם מיקטלא הבהמה בדיין אחד או בכ"ג ויש להאריך בזה ואכ"מ. ואח"ז רב מצאתי להחכם צבי בתשובה סימן פ"ד שעמד בזה והעלה להיפך בראיות נכוחות יעו"ש ודוק בכ"ז, ועיין מש"כ בהלכות איסורי ביאה פרק י"ד:
Loading...
9:6
1
Loading...