וכן לא ישתמש בעבדיו ושפחותיו אלא מלך אחר לפיכך אבישג כו':
מפירוש המשנה לרבינו נראה כי הוי סבר דהא דאמרו אבישג מותרת לשלמה הוא משום דהלכה כר' יהודה דאמר מלך נושא אלמנתו של מלך, ולכן פסק תמן כר' יהודה, אבל כאן בזקנותו שנה לן רבי דלעולם בתשמישו ושרביטו של מלך מותר למלך אחר לפיכך אבישג שלא נשא אותה היתה מותרת לשלמה, אבל אשתו של מלך להנשא למלך אחר אסורה, ולכן כתב דאשתו של מלך אינה נבעלת למלך אחר ג"כ. ואם היא פלגש נראה מדברי רבינו דבכלל שרביטו של מלך הוי, ואולי כלל זה רבינו בכלל אשתו של מלך. ומהירושלמי דמפרש טעמא דר' יהודה משום שנשא דוד רצפה בת איה אע"ג דפלגש שאול הוי, משום דבירושלמי כתובות פ"ה אמר ר' יהודה גופיה דפלגש אית לה כתובה רק תנאי כתובה לית לה ומכש"כ דקדושין אית לה והויא אשתו, ומשום זה מוכיח בירושלמי יבמות מהא דנשא דוד רצפה בת איה דמותר אדם באשת חמיו יעו"ש. ומהא דבא אבנר עליה נראה דאו אלמנתו מותרת למלך אחר או פלגש מותרת למלך אחר והיה סבור אבנר שהוא חשוב כמו מלך ומותר בה ודוק. ומשום זה מוכרח רבינו לפרש טעם חדש על הא דאין חולצין לאשתו, משום דלהשתמש בה שתחלוץ מנעלו מותרת למלך אחר ואם אחיו מלך מותר לכן מפרש טעם אחר. ובהא דאינו מיבם כתב רבינו משום דאינו חולץ ועיין בתוס' יבמות מ"ד בהא דחרש ושוטה מיבמין אף ע"ג דאינן חולצין יעו"ש. אולם לי נראה עפ"י מש"כ הפוסקים דיבום צ"ל בפני עדים לכן אינו מייבם משום דגנאי הוא לו לבוא על אשה בפני עדים וכמש"כ בתוס' קדושין דף י"ב ד"ה רב מנגיד אמאן דקדיש בביאה יעו"ש ודוק:
טוען מידע...
ב׳:א׳
א
טוען מידע...