האשה שלא בדקה עצמה בשעת וסתה כו' ה"ז אינה מטמאה את בועלה למפרע כו':
ראה בההמ"ג שכתב, למד זה רבינו מפני שטומאת הוסתות מדבריהם וכו'. והנה בסוגיא (דף ט"ז) חוששת לוסתה וחוששת לראייתה אלמא וסתות דאורייתא איכא דאמרי הכי קא"ל טעמא דראתה הא לא ראתה אין חוששין אלמא וסתות דרבנן. וצע"ק דניחזי דלמ"ד וסתות דאורייתא אם בדקה עצמה ומצאת טהורה אמרינן דטמאה מספק וניחזי בנדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טמאה. ולאח"ז בדקה ומצאה טהורה, הר"ז טמאה מספק, וכי בדקה ומצאה טמאה סבר רב דהיא זבה ודאית ומביאה קרבן, והשתא בימי זיבה דהיא מסולקת בדמים סבר רב דהיא ודאי זבה. הכא אמאי אינה נדה ודאית מעת הוסת וחוששת לראיה, ואם מטעם דהכא היא בחזקת טהורה קודם הוסת וכאן היתה בחזקת טמאה, ע"כ הך חזקת טהרה אינה כלום, דכיון דחזקה דאורח בזמנו בא ואף בנמצאת טהורה ג"כ טמאה מספק, א"כ לא עדיפא מחזקת טומאתה בימי נדה, וצריך לדחוק דסבר רב נחמן להך לישנא דאם ראתה עכשיו דם בהרגשת פתיחת פי המקור אז לא היתה זבה ודאית אבל מדעכשיו ג"כ לא ראתה רק ע"י בדיקה שלא הרגישה רק סבורה דהרגשת עד הוא, כן ברור שאם בדקה קודם ג"כ מצאה דם ואימור ארגשה ולאו אדעתה, ולכן הכא אחרי וסת שראתה אמרינן מדלא ידעה שראתה קודם מסתברא דלא ראתה בעת וסת והוי ספיקא בעלמא וזה נכון:
Loading...
8:13
1
Loading...