ימי לידתה וימי נדתה אם לא ראתה בהן וכו' אין עולין לה ימי הראייה ולא סותרין וכו':
בגמרא דף ל"ז כימי נדתה כך ימי לידתה, מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן אף ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן. והנה התמיהות בזה גדולות, מאי אין ראיות לזיבה דאמר הכא ועיין ס"ט קצ"ד, ועוד לא ידעתי מה זו סיבה מפני שאין ראויות לזיבה לכך אין ספירת שבעה עולה מהן, הסיבה הוא מפני שאינה יכולה להיות נדה כ"ז שהיא זבה, והוא אצלי ממש כאומר מה ימי נדה שמטמאה בועלה וכי"ב כיון שאין זה סיבה לזו, ולפי סיבה זאת א"כ ימי טוהר שאינה נעשית זבה אין ספירת ז' עולה מהן, ואעפ"י שיש לדחוק אין זה נוח לדחוק בסברות בדויות, ובפרט דשיטת רבינו ידוע דאעפ"י שלא ספרה ז' נקיים, בכ"ז ביום י"ט הוה נדה ובתוך נדתה ימים שאין רואה בהן הוי ספירה, ואף שלא הטלנו עלינו כעת את הטורח ליישב שיטתו מכמה סוגיות בש"ס המוקשים, בכ"ז רואים אנו שהיה לרבינו פה גירסא אחרת:
אשר לכן נראה לי בזה חדשות, דניחזי מקום הברייתא הוא בתורת כהנים, ושם ילפינן ימים הראויה להיות בהן זבה, וימים אשר היא נעשית בהן נדה מקראי, והגמרא מייתי הך ברייתא לקמן סוף מכילתין ומנא ידעינן י"א יום, דבקרא כתיב סתם בלא עת נדתה ודרשינן משמעותו, היינו ימים שכתוב ימים רבים, וספרה שבעת ימים, בטח כל אותן הימים הן ימים הראוין לעשותה זבה אם רואה בהן יעו"ש באורך, דז"ל, מה מצאנו ברביעי שהוא כשר לספירה וכשר לזיבה אף אני ארבה את אלו שהן כשרים לספירה כשרים לזיבה. הנך רואה בעיניך, דבזה האופן ידעו חכמים מנין האחד עשר יום, ממה שהן כשרים לספירה. אבל שאר יומי כמו הי"ט והכ' אינם בכלל וספרה שבעת ימים הכתוב בקרא, אע"ג דאם לא ראתה הן עולים לספירת זיבה אם ראתה בט' וי' וי"א, אבל הילפותא הוא ממה דקאי הקרא בהכרח וכל מה שהוא בכלל ספירת ז', אם ראתה אב"ג נעשית בהן זבה, וע"ז יליף תנא דתו"כ דגם בימי לידה אינה נעשית זבה אעפ"י שהדם טמא ואסורה לבעלה, דמהיקש ילפינן מה ימי נדה, היינו יום הי"ט עד הסוף נדות שאינן ראוין לספירת שבעה, היינו שאינן בכלל וספרה לה ז' ימים אינן ראוין לזיבה, ודוקא ימי שהן בכלל וספרה לה שבעת ימים בהן נעשית זבה, כן ימי לידה שאין ספירת שבעה עולה מהן אין ראוין לזיבה. ולפ"ז צ"ל הגירסא כך, מה ימי נדתה אין ספירת שבעה עולה מהן אין ראוין לזיבה אף ימי לידה שאין ספירת שבעה עולה מהן אין ראוין לזיבה. והא דפריך וכי דנין אפשר משא"א, ה"פ דאם הוה אמרינן שאף ימים שאינן בכלל וספרה שבעת ימים הן ראוים לזיבה א"כ אימת הואי נדה דכל ימיה הואי זבה ותמיד הואי בלא עת נדתה אתמהה. אבל אם יולדת שתראה דם תהיה זבה, אטו זה מתנגד למנין הנדות, אם תלד בחשבון ימי זיבה ותראה דם תהיה זבה, וזה אין דנין אפשר משא"א תמצא בכ"מ בסוכה נ' וביבמות ובמנחות י"ט ודוק. ולמאן דמוקי הך ברייתא כמ"ד דנין אפשר משא"א, מנא לן דאינה נעשית זבה בלידה למ"ד אין דנין. דע, כי אפשר דכיון דקיי"ל דדם לידה אינו סותר כיון שאינה גורמת טומאה דבלא ראיה היא טמאה מחמת הלידה כפסק רבינו, כש"כ שאינו עושה אותה זבה, אבל ר' אליעזר צריך למילף מקראי דאית ליה דבר שאינו גורם סותר, כן אפשר אע"ג דבלא זה טמאה בכ"ז נעשית בזה זבה ודוק היטב: