אותו הדם הוא הנקרא דם הקושי כו':
בגמרא (דף ל"ו) אמר רב נדה ליומא ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה וכו'. הנה כאן הספק הוא על ענין העבר אם הקשוי הוא בא מחמת הלידה או לא, ומה שתשפה אחר כך אינו רק ברור שאם שפתה מסתמא קשויה קודם לא היה מחמת הולד, וכי מוקמינן אחזקה או ארובא דמקשות מחמת לידה כמוש"כ תוספות, תו לא שייך לחוש שמא תשפה כמו דחיישת שמא ימות ושמא יבקע הנוד בגיטין כ"ח, דתמן הוא ענין דלהבא שאפשר להיות כך במקרה, אבל כאן שהוסכם על העבר שזה מחמת ולד תו לא תשפה ועיין חידושי ר"ן בזה. ואפשר דטעמא דשמואל דסמוך מיעוטא דמפילות וקשוי דנפלים אינו מטהר, למיעוטא דלאו מן ולד קא אתי הקשוי, וכן כתב הר"ן בחולין ס"ג: דפריך ושמא עוף טמא נינהו דסמכינן מיעוטא דנבילות למיעוטא דטמאים, רק התם הוא בענין דהוה פירש לפנינו ולא ידענו אם פירש מן המיעוט או מן הרוב, משא"כ כאן דנחקור על הך אתתא אם יקרה לה כמקרה הרוב בזה סברי ר"ח ורב דלא סמכינן מיעוטא למיעוטא. ובחידושי חולין וסנהדרין חלקתי דעל רוב כזה לא אזלינן בדיני נפשות לשיטת רבינו, ובגוף הדין אם סמכינן מיעוט למיעוט כתבתי במק"א ואכ"מ:
בההמ"ג ופסק רבינו כן דתרי נינהו.
נ"ב ושמואל פסק בסוף הערל הלכה כר"י בקשוי ולרב מיבעי לי' יעוי"ש.