אפילו בדקה בשביעי לנדתה ובין השמשות לא בדקה וכו' הר"ז ספק זבה:
בגמרא דף ס"ח, נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית ומצאה טמאה ובה"ש לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה רב אמר זבה ודאי ולוי אמר ספק. ונראה לכאורה דלטעמייהו אזלי, דביבמות דף פ' אמר וליחוש שמא הבריא בינתים כיון דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן כו' לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן, ולפ"ז א"ש דלחוש שמא הפסיקה מלראות בינתים הוי כמו כולי גופא שדמי האשה מתקבצים ובאים מכל הגוף בהקבץ הדם עד כי נוטף לחוץ מהמקור. אמנם אם נאמר שיש דמים במראה דם ממקור אחר והמה טהורים א"כ הוי דמי המקור הטמא כחד אבר, ולכן לוי דסבר לעיל דף ל"ה דדמי טוהר ממעין אחר אתו וטהורים. נמצא דהמעין הטמא הוי כמו חד אבר וחייש שמא הבריא בינתים ולא הואי רק ספק זבה, אבל לרב דסבר מעין אחד הוא, א"כ דמי המקור הוי כמו כולי גופא ולא חייש שמא הבריא בינתים והואי ודאי זבה וא"ש. אמנם באמת לדעתי לא יתכן זה רק במידי דהוה לקותא לא כן דם נדה דאין זה לקותא דכל אשה עלולה לראות דם, ואף בשאין לה וסת לא הוי לקותא ודוק. והנה בפרק מי שמת דף קנ"ג אמרו דבחלה ומת חייש שמא הבריא, משום דתמן חולי ומיתה אינן דבר אחד אדרבא רוב חולין לחיים, וגם מיתה מפני שסוף האדם למות [עיין ט"ז סימן שצ"ז] אינו הוראה להחזיק קלקול למפרע שלא הבריא מתוך החולי דהבריאין מתין ג"כ, ורק בקלקול שאינו מצוי כסריסות חשיב הגמרא בכל מקום למיעוטא ולכך כיון שתחלתו לקוי וסופו לקוי לא חייש שמא הבריא בינתים, אבל במיתה אינה ריעותא להחזיק שלא נתרפא מתוך חליו דגם הבריאים מתים ודוק:
Loading...
6:20
1
Loading...