ואם ראתה דם בבית אביה כו' ויהיה דם בתולים זה כאילו היא תחלת נדה:
אינו מובן, דלפי דינא דרבותינו המה בעלי המשנה אמאי הוה תחלת נדה, וכפי הנראה שקודם תקנת רבי שאם ראתה יום אחד תשב ששה והוא מיירי, ויעוין פ"ט הלכה ל"ט גבי כתם, כן הכא הו"ל למימר שאם בימי זיבה שומרת יום, ואיך סתם רבינו דהוי כאילו היא תחלת נדה. והנראה דלמד זה רבינו מהך דירושלמי פ"ב דברכות תני כלה אסורה לביתה כל שבעה כו' דברי ר' אליעזר, מ"ט דר"א אי אפשר שלא יצא דם נדה עם דם בתולים, הרי דר"א תנא קדום אמר דאסורה כל שבעה לא שנא בימי נדה ל"ש בימי זיבה. אמנם טעמא לא ידענא, דבירושלמי מצינן לפרש בלא ראתה מימיה דמונה תחלת נדה, אבל לרבינו דרק בראתה קשה להבין אמאי הוי תחלת נדה, ואולי משום דמן הדין אף לב"ה נותנין לה כל הלילה דדם בתולים מצוי. וגדולה מזו כתב הב"י דעד שתחיה המכה איננה נחשבת לרואה מחמת תשמיש דתלינן בדם בתולים ורק דאמרינן דכיון שראתה כבר ושירפה מצוי בה אמרינן דעם דם בתולים יוצא דם נדה וכמו שיש לה וסת כזה שע"י דם בתולים יוצא דם נדה ועשו אותה כאילו שינתה וסתה דמספק מתחלת מנין נדותה, ויעוין לקמן פ"ח ה"י, וכ"ז דחוק ועדיין צ"ב:
(נ"ב. ובזה אתי שפיר מה דדייק בריש כתובות דהוא ישן בין כו' דדברים שבצינעא נוהג ובתו' הקשו דלמא משום דם בתולים ולפ"ז א"ש דבימי זיבה אינה אלא שומרת יום וכל ששה ימי המשתה הנשארים א"צ לפרוש ממנה אם לא משום אבלות דנוהג דברים שבצינעא ויעוי' רא"ש שם בשם רמ"ה ואכמ"ל ותקנת רבי הי' רק בשדות).
ואם ראתה דם בבית אבי' כו' ופורש ויהי' דם בתולים זה כאילו היא תחלת נדה כו'.
הנה רבינו מפרש הך דרב ושמואל דאמרו כרבותינו דנמנו וגמרו הוא בראתה בבית אבי' והכריחו לזה מה דרב אמר בוגרת נותנין לה לילה הראשון ובלא ראתה מוכח דכאן אמר רב בראתה ויעוי' בית יוסף וכסף משנה ובהשגות כתב כב"ש היא ע"כ ובאמת אין זה כבית שמאי דכולהו מתניתא דתינוקת נותנין עד שתחיה המכה פירוש, מה שרואה בביאות אלו הם דם בתולים וכן ארבעה לילות וכן בראתה לבית שמאי דנותנין לה בעילת מצוה פי' שהוא דם בתולים ואינו צריך לפרוש ממנה אלא מותר להיות עמה ואם תראה דם בביאה שניה אז חשבינן הך דם לדם נדה אבל רבותינו דנמנו וגמרו אמרו בועל בעילת מצוה ופורש דחשב' לדם דביאה ראשונה כדם נדה וזה כר' אליעזר בירושלמי פרק הי' קורא דכלה כו' אסורה לביתה כל שבעה כו' אי אפשר שלא יצא דם נדה עם דם בתולים וזה פסק רבינו.
ובבית יוסף הביא בשם תשו' רשב"א ששפך מרורות על דברי רבינו דאם איתא הרי כאלו פסקו רב ושמואל כו' כבית שמאי ולא כב"ה כו' אלא שאין אלו אלא דברים בטלים כו' ואינו מובן כלל דהא מחמרי מדבית שמאי שצריך לפרוש והייתי חושש דלאו הרשב"א חתים עלה דזה אינו מצוי שיכתוב דברים כאלה נגד רבינו אמנם ראיתי בתורת הבית שער שני א"ל ר' אבא לרב אשי אלא מעתה לא יגמור ביאתו כו' וקשיא לי מאי קשיא לי טפי ארבותינו ממתניתין דתני בתנוקת כו' וראתה בעמ"צ ופורש ולא ידענא מאי אמר הלא במשנה כתוב נותנין לה בעילת מצוה ופי' דאינו צריך לפרוש אלא דלא תלינן בדם בתולים רק ביאה ראשונה אבל מה שתראה בביאה שניה חשבינן לדם נדה ורבותינו אמרו דפורש ותימה רבתא זו ויותר תמוה על הרא"ש שהשיג על הראב"ד דסובר שצריך לפרוש באבר מת ופריך הרא"ש דא"כ מאי נותנין לה דקאמר ולא ידענא דזהו אליבא דמשנתינו פירוש' דחשבינן לדם בתולים גמורים וא"צ לפרוש ודו"ק.
ולרבינו סוגיא כזו משכחת בפרק האשה שנפלו דב"ש וב"ה פליגי ורב ושמואל כנמנו וגמרו טפי מב"ש דבין נפלו עד שלא נתארסה כו' מכרה בטל וב"ד של אושא תקנו אף בגופה של קרקע יעו"ש והעיקר כדברי רבינו ובדברי הרי"ף יעוי' באשכול והא דמביא הרי"ף פלוגתא דר' חנינא ור' אמי לענין אם בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם משום דנ"מ לאם ראתה אח"ז שלש פעמים מחמת תשמיש חשבינן לה לרואה מחמת תשמיש ולר' אמי לא מיחזקא בהנך תרי זימני דראיה ראשונה מיחשב' דם בתולים ומסבת דם בתולים יצא עמה דם נדה ודו"ק.
אחר זמן רב מצאתי לרז"ה בהשגות לבעלי הנפש שמפרש באורך כמו שבארתי ושמחתי מאד.