היתה חולה או שהיה מקום הטבילה רחוק וכו' ה"ז טובלת ביום השמיני וכו':
רבנן בתוספות העידו בשם ר"ת שגער על מי שהתיר לאשה שחל שמיני שלה בשבת לחוף בערב שבת ולטבול בשבת ביום דתרי קולי לא מקילינן בטבילה יעו"ש. והמה כדברי נביאות, שזה בשני דברים, זה קולא בחפיפה וזה קולא בטבילה ומה תלי זה להדדי, וכי מצאנו כיו"ב בסוף פ' האשה שנפלו לא אשכחן לתנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה, זה דמשום כל חדא לא הוה ליה למיגבי בהא עובדא, אבל כאן זו בחפיפה וזו למחר בטבילה מאן תלי להו כחדא. ונראה לכאורה לבאר, דגזירה משום בתה, שבתה תסבור שאמה טבלה בשביעי ביום ולכך ביש אונס לא גזרו, [בירושלמי פרק במה מדליקין הלכה א' גזירה מפני כלתה מפני חמותה, פירוש דהם שונאים אותה ואינן נאמנין להעיד עליה ויוציאו לעז שטבלה בשביעי ודוק] אבל מכל מקום אף שבתה לא תדע שיש כאן אונס אך בכ"ז לא תחשוב שזה דוקא בשביעי ויסתפק לה שמא הוא יום שמיני, אבל בשחפפה ברחוק מהטבילה אז תוכיח בדעתה שעל כרחין יום שביעי הוא, דאם יום החפיפה הוא בשביעי הלא תוכל לטבול בלילה, ובשביל שלא תדע מהאונס תוכיח מזה דע"כ יום שבת הוא יום השביעי ולכן לא מציא לטבול בששי בלילה, וא"כ נתחזק החשש דסרך בתה ולכן גער ר"ת ז"ל, וזה הוה ודאי תרי קולי, ולפ"ז מצינו לומר להלכה שאם היה יו"ט ערב שבת וחפפה ערב יו"ט תוכל לטבול בשבת, דאז אפילו אם תחשוב שזה יום השמיני ולא תדע מהאונס לא יקשה להבת אמאי מרחקת האם הטבילה מהחפיפה, שהלא לא מציא לסמוך טבילה לחפיפה שהחפיפה בששי ודוק. אמנם זה רחוק:
וע"ד פשוט יש לפרש, דר"ת לטעמו דפירש כהשאילתות דעיקר מצוה שהחפיפה תהא בליל הטבילה ולא תתרחק החפיפה מהטבילה, רק כשחל שבת ערב יו"ט שאז אינה יכולה במוצאי שבת לחוף בעת הטבילה בזה התירו לחוף מערב שבת, אבל כשמוצאי שבת חול אז תחוף במוצ"ש בעת הטבילה ולא התירו לחוף מערב שבת, א"כ אצל הך עובדא דר"ת היה מוצ"ש חול ואסור לחוף מערב שבת ולהרחיקה מהטבילה לולא ההיתר שהתירתה לה לטבול בשבת ביום ואז אינה רשאה לחוף, לכן מותרת לחוף מערב שבת, נמצא דמי הביא ההיתר לחוף מע"ש, הקולא שהתיר לטבול בשבת ביום ולא מקילינן תרי קולי, אבל כשמוצאי שבת יו"ט אף אם תטבול בליל מוצש"ק ג"כ מוכרחת לחוף בע"ש, בזה לא מקרי תרי קולי ורשאה לחוף בע"ש ולטבול למחרת בשבת ביום, וזה נראה לי למעשה בס"ד, ומכש"כ בחל ב' ימים טובים קודם שבת [או אחר שבת] וזמן טבילתה בליל מוצאי יו"ט ראשון, אז תהא מותרת לחוף ערב יו"ט ביום ד' ותטבול ביום הששי ערב שבת ביום היכי דאיכא אונסא דיראה לטבול בלילה שלא שייך גם הטעם הראשון שפרשנו, והמחוור כטעם השני וכמו שפסקנו להלכה בס"ד. וראיתי מועתק תשובת ר"ת בספר אור זרוע הלכות נדה סימן שס"ד ויש בה כמה ט"ס וחסרונות אין לעמוד בהם, אבל משמע משם דהעיקר תלוי אם יכולה לטבול בע"ש בלילה אז אינה רשאה להרחיק החפיפה יעו"ש, ויעוין שו"ת מהרי"ק שורש ל"ז אות א' שהמציא לזה מקור לתרתי לריעותא בריאה יעו"ש ודוק:
ובהך דאמרו בחציצה מיעוט שאינו מקפיד אינו חוצץ, כתב בספר בעלי הנפש, ואי קשה חוטי צמר ופשתן ורצועות שבראשי הבנות אמאי חוצצין והלא מיעוטו שאינו מקפיד הוא, לא, מקפדת היא דל"ת כל שאינו מקפיד עליו בשעת טבילה, אלא אם תקפיד עליו שעה אחרת דבר המקפיד עליו הוא שא"א שלא תעביר אותם מעל ראשה בשעת חפיפה, וכן הטבעת שבידה א"א שלא תעבירנו בשעת לישה או בשעה שהיא אופה ומבשלת עכ"ד, וכן פסק בשולחן ערוך. ולדבריו יתישב לנו שמועה אחת בזבחים (דף י"ט) בעי ר"ז תפילין מהו שיחוצו אליבא כו' כיון דלילה חייצי יום נמי חייצי ופרש"י התם משום יתור בגדים, ולכן אמר כיון דעבודת לילה קיל דהוי עבודה שאינה מעכבא כפרה וכיון דבלילה הוי יתור בגדים ביום נמי הוה יתור בגדים, וזה דחוק טובא דאטו משום חומר דעבודת לילה נגעו בה הלא משום ענין חוצי שהתפילין בלילה לפי שאין זמן מצותן חוצצין, אבל לא משום דמקילין בבגדי יום. אמנם העיקר שמה כפירוש תוספות דמשום חציצה נגעו בה וע"ז בעי אם חוצצין בין הבגד להבשר, וא"ש דס"ד כיון דהוא מצוה דגופיה אינו חוצץ, ולזה אמר כיון דבלילה קפיד עלייהו דאינו זמן מצותן תו לא בטלי לגופיה והוי כמקפיד עליו וחוצץ. אמנם צריך להבין דאף למ"ד לילה זמן תפילין מכל מקום שבת ויו"ט לאו זמן תפילין, וכיון דקפיד בשבת ויו"ט תו בעי גם לחוץ בחול דמקפיד עליו קרינא ביה, וצ"ל דמאן דסבר לילה לאו זמן תפילין ע"כ יליף מושמרת את החוקה הזאת למודה מימים ימימה וסבר בחוקת תפילין הכתוב מדבר, א"כ כל המניח תפילין בלילה או בשבת ויו"ט עובר על ושמרת, א"כ אסור להניח תפילין בלילה ולכן מקפיד עליו קרינא ביה. אבל למ"ד לילה זמן תפילין ושמרת את החוקה בחוקת הפסח מדבר וא"כ הא דפטור משבת ויו"ט אינו רק מוהיו לך לאות יצאו כו' שהן עצמן אות א"כ אין איסור להניח תפילין בשבת ויו"ט רק דפטור מהנחתן ויעוין ב"י הלכות תפילין סימן כ"ט, לכן אינו מקפיד עליהן אף בשבת ויו"ט, ולכן לא חייצי בין בשר לבגדי כהונה ודוק:
ויש להבין מדוע גבי טבילה אמרו דמיעוט המקפיד אינו חוצץ אע"ג דכתיב ורחץ במים כל בשרו אפ"ה רובו ככולו ומדוע גבי בגדי כהונה תמן אמרו דמיעוטו ג"כ חוצץ ולכן אפילו נימא אחת חוצץ יעו"ש, ובאמת רש"י פירש דבגופו אפילו כל שהוא חוצץ, וכבר השיגו תוספות עליו, אכן טעמא בעי מדוע גרע מטבילה, ובסוכה אמרו דהלכה למ"מ אתי להך דר' יצחק וא"כ לא קשה כ"כ דאין הלכה בבגדי כהונה. אמנם מפירוש רבינו חננאל שכפי הנראה חסר מדבריו קצת בדפוס, הבנתי, שמפרש דהואיל ור' יצחק אמר דחוצץ דוקא רובו המקפיד וזה מסברא, דאם אינו מקפיד בטל אל הגוף והוי כבשרו, ומיעוט לא איכפת לן דרובו ככולו, לכן סלקא אדעתין דנצטרף גם שערו אל הבשר, ויתחשב הרוב בצירוף הגוף והשער יחד, לזה אתי ההלכה דמחשבין גופו לבד השער ושער לבד הגוף, ואם ברוב שער ראשו יש חציצה לא עלתה לו טבילה, ומקרא ורחץ את בשרו דנכלל השער והגוף כאחד הוי אמרינן דכל שער ראשו הוי מיעוט נגד הגוף בכללו וזה פירוש נחמד. ולפ"ז צריך מובן מדוע גבי בגדי כהונה פשיט לן דמיעוטו חוצץ, ונראה משום דבטבילה דבעי שיהא כל גופו במים בזה רובו ככולו, וגדולה מזו אמרו בנזיר דאם גילח רוב ראשו הוי ככולו וצריך קרא לעכב יעו"ש נזיר מ"ב, ופירושו דלא מבעי בהכשר כמו טבילה רובו ככולו רק במצוה לחודא דתגלחת נזיר אינו מעכב סגי ברובה יעו"ש, משום דבעי לגלח ראשו וכי עביד רוב מקרי שראשו מגולח, אבל כאן בבגדי כהונה דבמכנסים ילבש על בשרו כתיב ויכול להיות דנגד הגוף בכללו אין זה רוב, דמקום המכנסים אינו רוב הגוף ואם תאמר דרוב מקום המכנסים בעי שיהא בלא חציצה, זה אינו, דבמכנסים לחודא לא נגמרה מצות הלבישה רק בצירוף כל הבגדי כהונה, וחזינן דעל מיעוט לבישה דבגדים דהוי חדא מצוה דבלא כל הד' בגדים הוי מחוסר בגדים, ומצוה של לבישה לא נגמר רק שיהא כל הגוף לבוש בהבגדים, ובכ"ז אם יש חציצה ברוב מקום מכנסים דהוי מיעוט נגד כל הגוף וכל הלבישה של הגוף בכללו חוצץ בבגדי כהונה, א"כ תו הקפידה תורה גם על מיעוט ודוק:
והנה שיטת רבינו בהלכות מקואות דהשער מצטרף אל הגוף ואעפ"י שכל שער ראשו קשור כיון שהוא מיעוט הגוף אינו חוצץ יעו"ש שחולק על הגאונים בפ"ב. ולכאורה גמרא ערוכה דפרק מרובה סותר, דעל עזרא שתיקן חפיפה פריך הא דאורייתא הוא כו' ומאי נינהו שער אמרי דאורייתא דילמא מיקטר כו' משום חציצה ומקטר אינו אלא בראש, הרי דזה דאורייתא. אמנם זה ל"ק כל כך, דאפשר אם הגוף מאוס ויש עליו מידי דחציצה והשער מיקטר אז מצטרף להגוף, ועוד דהמעיין יראה דלא חשבה הגמרא בהנך דעזרא מידי דהוי סייג אל התורה, רק תקנות שהמה מועילים אל קיום האומה ולחיי המשפחה שיהיו מקושרין לנשיהם ולא יגרשו אותם אשר ע"ז צווח הנביא מלאכי אשר הוא עזרא לרב נחמן במגילה, ולכן תקן רוכלים וחפיפה שמא ימצא בה נימא קשורה וכמו שדרשו על ותזנה עליו פלגשו ועל תמר בפ"ב דסנהדרין, ותיקן שיהיו מכבסין ואוכלין שום, וגם טבילה לבעלי קריין שלא יהיו מצויין אצל נשיהן כתרנגולים ותהא אשתו חביבה עליו, ולכן פריך הגמרא דאורייתא נינהו משום דין חציצה והוי סייג לדאורייתא ג"כ קרי בכ"מ דאורייתא (נ"ב. ובמובן כזה ממש כתב רבינו אשר סוף פרק המדיר סימן כ' דהגמ' קרי דרבנן להנך דמשום טובת האשה לא לשניות דהוי משום סייג). וזה ענין דתי דתקנתו היה לקשט האומה כדי שיוציאו הנשים הנכריות אשר ע"ז נצטער הרבה הוא וזקני דורו, ומשני דמצד חציצה הוי לעייני אבל לסרוק במסרק הוי ליפות ולקשט נשי ישראל ולקשר לבב בעליהן להן לתועלת קיום האומה, וז"ב אצלי בשיטת רבינו ז"ל ודוק: