Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 3:9

אם זנתה בבית אביה כו' זינתה בבית חמיה כו' באו עדים אחר שבגרה כו' הר"ז נסקלת בבית הסקילה:
הנה מפרש רבינו הך דשילא שלש מדות בנערה הוא באיזה מקום סוקלין, פתח בית אביה, ופתח שער העיר וסקילה בבית הסקילה, וכי א"ר יוחנן לתנא תני בסקילה פירוש בבית הסקילה ככל הנסקלין וזה פירוש נעים, ולפ"ז גירסתו כן, באו לה עדים בבית אביה שזינתה בית חמיה ה"ז נסקלת על פתח שער העיר, וכן מוכרח דתניא שם ע"ב נערה המאורסה שזינתה סוקלין אותה על פתח בית אביה, ורש"י לפי גירסתו נדחק לפרש אם באו עדים משניסת, וזה סתום בלשון הברייתא, אבל לרבינו א"ש, דזינתה בית אביה ובאו עדים בבית אביה סוקלין אותה על פתח בית אביה דשייך טעמא דראו גידולים שגדלתם, אבל בזינתה בית חמיה לא שייך טעמא דראו גידולים שגדלתם, אבל מש"כ רבינו שאם לא היה לה אב או לא היה לאב בית סוקלין בבית הסקילה, זהו לפי הגירסאות שלפנינו בברייתא אין לה פתח בית האב סוקלין אותה על פתח שער ההיא סותר לדברי הברייתא, ולומר דמפרש שאין לה פתח בית האב, פירוש בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה או בבאו לה עדים שזינתה בית חמיה, ופירושו שאין לה דין פתח בית האב, אז נסקלת על שער העיר, אבל באין לה אב, בבית הסקילה, זה דחוק, והטעם לחלק דאין לה אב מרבה בספרי דכתיב והוציאו את הנערה מכל מקום, לכן לא מרבינן רק לסקילה, אבל הורתה שלא בקדושה מרבינן מוסקלוה אנשי עירה כו' ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה, וא"כ צריך על פתח שער העיר [ובהך דתניא בספרי סרה קושיית תוספות אמאי לא בעי קרא כדכתיב עיין שם ד"ה אין לה] ובהא דתניא (בדף מ"ו) לא אמר לעדים בואו והעידוני הוא אינו לוקה כו' והיא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה, שם בית הסקילה כפשטו, משום שהבעל בעל אותה ונעשית בעולה והוי כמו שבגרה דאישתני גופא וכמוש"פ רבינו בהלכה יו"ד באו עדים אחר שבגרה או אחר שבעלה בעלה כו' הרי זו נסקלת בבית הסקילה, אולם במוציא ש"ר אע"ג שבעל ואח"ז באו עדים סוקלין אותה על פתח בית אביה, היינו דמוציא ש"ר שאני, דזינתה אף לאחר החופה בסקילה, ובבגרה שאני כיון שאין לה פתח בית אב ואינו נותן מאה כסף תו אין כאן דינא דמוציא ש"ר ושוב דינה בבית הסקילה, דבאמת כיון שנכנסה לחופה כבר יצאה מרשות האב, רק במוציא ש"ר שחייב לתת לאביה מאה כסף הרי היא נסקלת על פתח בית אביה, אבל בלא הוצאת ש"ר ובלא אמר בואו והעידוני, כיון שהיא אינה ראויה לפתח ב"א הרי היא נסקלת בבית הסקילה, ובזה פליג על רבינו שמואל בתוספות, דרבינו סובר דרש לה פתח בית האב, וז"ב בשיטתו הקדושה:
והנה לפירוש רש"י ורבינו דע"י הוצאת ש"ר נסקלת גם בזינתה אחר שנכנסה לחופה, אפילו כן לא מסתברא לפרש דברי ר"א בפרק ד' מיתות את אביה ברשות אביה בשריפה ואת חמיה שזינתה אחר שנכנסה לחופה בהוצאת ש"ר בסקילה, דלא מסתברא להגמרא לחלק בזה, דאם סבר דבת כהן יצאת לשריפה לא שנא ודוק:
ולפי שיטת רבינו מיושב הגמרא (בדף מ"ט) מסר האב לשלוחי הבעל כו' לזנות בית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, ופירושו, שמקודם מסר האב אותה לשלוחי בעל ואח"ז גירשה או מת ונשאה אחר והוציא ש"ר, [דאילו תחתיו אפילו זינתה אחר החופה דין נערה יש לה] ואימא פרט לכשנכנסה לחופה ולא נבעלה אמר רבא כו' חופה בהדיא כתיבא מאורשה ולא נשואה מאי נשואה כו' שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולא דמאורשה מיותר דהא צריך למיכתב במה נתחייבה, רק דמגוף הקרא נפקא, ופריך ואימא היכי דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא, פירוש, דאימא כולהו לחופה וממאורשה לא ידענא דאי חזרה לבית אביה תו אם זינתה דינה כנשואה, דמשם הו"א דרק היכי שהיא תחת רשות הבעל שנכנסה עמו לחופה ממעט דבחנק, אבל היכי שנתארמלה אחר שנכנסה לחופה לא ידענא דזינתה בחנק לכן קמ"ל קרא דמוציא ש"ר, דאיהו ממעט רק בהדרא לבי נשא, דאל"כ הלא חדשה תורה במוציא ש"ר [שאף בזינתה אחר החופה בסקילה על פתח ב"א] ומשני כבר פסקה תנא דבי רי"ש כו' דכיון דידעינן ממוציא ש"ר היכי דהדרא לבי נשא תו לא צריך קרא בנדרים דידעינן ממוציא ש"ר דלא הוי תו בית אביה אף בשגרשה הבעל אחרי שנכנסה לחופה ותו אינו מיפר נדריה, ועל כרחין קרא דנדרים למסר האב לשלוחי הבעל ותו ידענא דאינה בכלל בנעוריה בית אביה אף בשמת הבעל אח"כ, וא"כ אינה בכלל בית אביה לגבי מוציא ש"ר, ועל כרחין במה אינה בבית אביה הוא שאם זינתה בחנק, וכן מצאנו בירושלמי שמדמה דין דבית אביה דגבי נדרים לבית אביה שבמוציא ש"ר ופשוט, וראה במגדול עוז שכוון לפירושנו בשיטת רבינו ודבריו נכונים מאוד הבן היטב: