בד"א שבאו עליה כדרכה, אבל אם באו עליה שלא כדרכה עדיין היא בתולה וכולן בסקילה:
פסק כרבנן לגבי רבי, והמשל"מ צדד קצת דלפרש"י הך דבאו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק דמיירי שלא כדרכה, אפשר דהלכה כרבי דסתם משנה כוותיה. ולדעתי נראה דמטעם אחר אין הלכה כרבי, דרבי דייק קרא דומת האיש כו' לבדו, דדוקא הראשון לא השני אע"ג דהיא בתולה לגבי קנסא, ובאמת צריך קרא דומת האיש אשר שכב עמה לבדו, להורות דגדול הבא על הקטנה אע"ג דהיא אינה בת עונשין בכ"ז הגדול חייב, דבגמרא משמע דלמ"ד דדרשינן הך קרא דלבדו לגדול הבא על הקטנה דחייב דלא סבר כדרבי בבאו עשרה שלא כדרכה וכולן חייבין, וכן אמר בפירוש בפ"ק דקדושין על מילתא דרבי ורבנן דתליא בהא, וגדול הבא על הקטנה לחיובי מיתה מפורש שנינו במשנה דפרק יוצא דופן, בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת כו' ואם בא עליה אחד מכל העריות שבתורה מומתין על ידה, ובגמרא מדייק מזה דאף בהמה נסקלת על ידה [ועיין ריש פרק סו"מ בזה] ורבי סבר כמ"ד דדרשינן גם שניהם עד שיהיו שניהן שוין, אמנם גם למ"ד דדרשינן עד שיהיו שניהן שוין אין ראיה למידרש מלבדו דהשני בחנק בנבעלה שלא כדרכה, דאימור ומת האיש אשר שכב עמה לבדו, מורה לנו דאף גדול הבא על הקטנה חייב, רק קרא דנן מיירי בנשואה ובעי שיהיו שניהן שוין, וקרא דומת האיש אשר כו' לבדו בארוסה מיירי דאיהו בסקילה, וכמו דפריך ר' יעקב בר"א רק לר"מ לא לרבנן מקרא דומתו גם שניהם כמוש"פ בתוספות, רק לר"מ דסבר דנערה קטנה לא וא"כ בקטנה אין דינו של הבועל בדין נערה ארוסה רק בדין נשואה, א"כ הא כתיב ומתו גם שניהם עד שיהיו שניהן שוין ומאי עביד בקרא דומת האיש לבדו, ע"כ להורות דהשני אף שלא כדרכה בחנק, וא"כ משנתנו דסנהדרין דברישא תנא אינו חייב עד שתהא נערה וזה כר' מאיר דקטנה אינו בדין נערה מאורסה, לכן תני בסיפא דהשני בחנק דעל מה תדרוש קרא דלבדו לחייב הבא על הקטנה, דגם בנערה מאורסה איתמעיט מקרא דגם שניהם ודוק. ולפירוש ר"ת דפירש דעד שיהיו שניהן שוין הוא במיתה אחת אם היתה גדולה, א"כ אין ראיה מהך משנה דפרק יוצא דופן דלכו"ע גדול הבא על הקטנה נשואה חייב אע"ג דלא דרשת קרא דלבדו. אמנם לפירוש ר"ת הא דדריש שניהם שוין הוא ע"כ לר' מאיר דבא על קטנה מאורסה בחנק לכן בא לפוטרו לגמרי, וזה דחוק דקרא מיירי בנשואה ומלמד על ארוסה, וברשב"א פירש לרבנן קמ"ל דחייב מיתה הבא על קטנה הואיל ושוין במיתה אחת וזה דחוק:
אולם נראה לדעתי דבפרק ד"מ (דף נ"ז) אמר דבן נח הבא על אשת ישראל דנין להו בדינא דידהו אם היא בעולת בעל וא"כ בן נח מיתתו בסייף והיא מיתתה בחנק ואין מיתת שניהם שוין לכן פטורה לגמרי ממיתה, וזה מילתא חדתא דעל בעולת בעל שמיתתו בסייף דדינו בדינא דידהו דנהרג בעד אחד כו' א"כ היא פטורה, ועל נכנסה לחופה ולא נבעלה שמיתתו בחנק גם איהי חייבת (בזמן הסנהדרין) וזה יתכן, אף כי רבינו תם חידש בשמועה דריש כתובות בד"ה ולידרש להו דאונס שרי דאינה חייבת על ביאת ב"נ מיתה ורבו המשיגים עליו, יתכן דשם בנכנסה לחופה ולא נבעלה דתבעל לטפסר תחלה, שם חייבת מיתה (בימים הקדמונים), אבל כאן בבעולת בעל פטורה לגמרי, ובכ"ז אמרו גבי אסתר דהוי בכלל גלוי עריות משום דעל ביאת עו"ג איכא דין מיתה (בימים הקדמונים) רק הפטור מצד אחר דאין שניהם שוים במיתה אחת, והגע בעצמך אם נכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין תהרג ואל תעבור, ובנבעלה תעבור ולא תהרג, זה לאו מידי, דזה מורה לן דהוי בכלל ג"ע רק דאין חיוב מיתה מצד אחר, אמנם כ"ז אצלה, אבל גבי הבועל העו"ג ודאי דחייב מיתה בסייף (לפי הימים הקדמונים) דעליו לא נאמרה עד שיהיו שניהן שוין ונהרג בעד אחד בדיין אחד כו' ולא גרע מבא על בעולת בעל דעו"ג ופשוט, וליכא למימר דכיון דאם יתגייר דינו בחנק על ביאה זו כדאמר פרק בן סורר ומורה, ובדברי רבינו פ"י מהלכות מלכים איקרי מיתת שניהם שוין, זה אינו, דאם יתגייר (בזמן הסנהדרין) הוי גופא אחרינא וכי"ב אמרו ביבמות (דף כ"ג) יעו"ש, ובתוספות ריש פ' היו בודקין (דף מ"א) לאוסרה על בועלה שני באנו הו"מ למימר דאיירי שזינתה ולא ידעי מי הוא, ולשיטת ר"ת וכן לפי מה שפרשתי לר' יאשיה דילמא עו"ג הוי וגם איהי לא מקטלא ועיין פרק שבועת העדות (דף ל"ד) מי לא בעי למידע אם עו"ג הרג, ואכמ"ל מדברי הירושלמי ראוהו הולך מצפורי כו' וכבר הארכנו במק"א, ועיין מש"כ תוספות בד"ה והאי לבדו כו' ומתנגד למה שכתבנו לעיל בזה, ובבת כהן נדחקו בתוספות ע"ש, ויתכן דהאי מ"ד סבר דארוסה בת כהן יצאתה לשריפה, וא"כ בועל בסקילה והנבעלת בשריפה ומיקרו שניהם שוין שנקברין במקום אחד, אבל בא על קטנה מאורסה דאיהו בחנק ואילו הויא גדולה היה דינן בסקילה הוי חנק וסקילה דנקברין בשתי קברות אין שניהן שוין, וזה דלא כתוספות שכתבו דכאן גלי קרא יעו"ש, ודוק בכ"ז: