מי שבא בזה"ז ואמר כהן אני כו' והנבעלת לו ספק חללה:
בהרב המגיד, וזרעה ספק שמא ישראל הוא ואין כאן חלל כלל או שמא כהן הוא ונמצאת היא חללה כו', ולפלא בעיני מדוע לא מהימן על בניו לומר שהם חללים הא קיי"ל כר' יהודה דנאמן אדם להעיד שבנו זה בן גרושה וחלוצה הוא, ואם תאמר דאינו נאמן רק במעיד על בנו דלזה הימניה רחמנא, אבל כאן מעיד על עצמו שבזה אינו נאמן רק מתורת שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, ותו על בנו אינו נאמן יותר ממה שנאמן על עצמו, דז"א, דמצאנו בהך דאמר נתגיירתי בבי"ד של פלוני שרמי הגמרא מהא דנאמן אדם לומר על בנו שהוא ממזר יעו"ש, א"כ יהא נאמן על הבנים לומר שהם חללים דבאמירתו שהוא כהן הלא ממילא בניו מהפסולה או מהגרושה חללים, וכמו שהוא לוקה כן יהיו בניו ודאי חללים. ונראה לי בטעמו, דהאומר כהן אני אין אנו מאמינין אותו שמא רוצה להחזיק עצמו בשקר שהוא כהן, וכיון שכן הלא אמתלא לפנינו מוכחת שאומר שקר להחזיק נפשו בכהני. ונגיעתו שמטעם זה אתה חושדו למשקר ואין אתה מאמינו אף כעד אחד שנאמן להחזיקו לכהונה של חזקה, הלא זה יהיה אמתלא גדולה לפניך שיכול בכל זמן לחזור ולומר שקר הייתי אומר, והא דלוקה אם נשא גרושה נראה דהוא מטעם כיון שהתיר עצמו למלקות דגם למלקות בעי שיתיר את עצמו כמפורש בסנהדרין בשמועה דמי שלקה ושנה מכניסין אותו לכיפה כו', לא מצי שוב לומר לנפשיה אמתלא, ואף אם נאמר דיכול לומר אמתלא דשקר בפיו, בכ"ז לא חיישינן לזה כיון דהוא התיר עצמו למלקות וכמוש"פ הפני יהושע בהא דלא מצי טעין ברי שפלוני טריפה נגד הרוב יעו"ש, אבל בניו לא מצינן לעשותם חללים וודאים ע"י, דאימור שקר בפיו ואין בעדותו ממש, דלאחזוקי נפשיה בכהני בעי וכמו דהיה עובר על המכס ואמר עבדי הוא, דמשום זה אין אנו מחזיקין אותו לעבד דהאמתלא לפנינו ועיין פרק יש נוחלין קכ"ז ברשב"ם בזה:
וזה תלוי לדעתי בהא שכתב הראב"ד לעיל פרק י"ח באשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דהראב"ד מחשיב זה לאמתלא לאמר שלא אמרתי אמת רק כדי שיגרשני, אמנם להמגיד שכתב שאם אמרה זה לאמתלא אינו כלום דכיון דלא האמינוה חכמים והבעל אינו מחוייב לגרשה אין זה אמתלא, א"כ כאן שיודע שאינו נאמן להחזיק עצמו לכהונה אין זה אמתלא, ואף אם יחזור בב"ד ויאמר אמתלא זו לא יהא נאמן, א"כ מדוע לא מהימן על בניו לומר שהן חללים וצ"ע בזה. ויעוין דוגמא לזה בהלכות גרושין פ"ז ה"ב בההמ"ג בשם הרשב"א כזה יעו"ש ודוק: