Ohr Sameach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 2:7

כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם וכו':
מפורש במסכת דרך ארץ פרק א', ובתוספות ריש יבמות בסד"ה בתו כיון דאתיא מדרשא כו', ובת אשתו היכי דנכנסה לחופה ולא נבעלה נראה לר"י דחייב על בתה אף ע"ג דערות אשה ובתה לא תגלה כתיב דמשמע ביאה דסברא הוא דאין תלוי בביאה דהא לא מחייב על בת אנוסתו אלמא בקדושין תליא ואין סברא לומר דבתרוייהו תליא מילתא ע"כ, ובגליון הגמרא שלי כתבתי, משנתנו הוא מפורש כן, המקדש אשה ובתה כאחד אינן מקודשות, אלמא דלא תפסי קדושין, ולקמן (דף י"ט) מאי פוטר נמי פוטר בשניה ושם אשה ובתה תניא, ואין שם רק זיקה דהוי כמו כנוסה בלא ביאה, וכן מפורש בנזיר (דף י"ב) באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' ומודה ר"י באשה שאין לה לא בת כו' מורה דעריות דמשום קדושין אסורות חשיב, אלמא דהוה ערוה כיון שקידש אמה וכן בחולץ ליבמתו אם יש זיקה אסור באמה, וראיתי שהרגישו בכמה ראיות בספרי המחברים:
וכעת נראה לי דכוונת התוספות כן, דהם שקלו וטרו מנא לן בתו מנשואתו דהא אין מזהירין מן הדין וע"ז פלפלו ריש הדיבור, דלא דמי לאחותו שהיא אחותו מאביו ואחותו מאמו יעו"ש, אבל הכא הוא בכלל אשה ובתה, ולכן שקלו וטרו עוד דכתיב בקרא ערות אשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה, ופשטיה דקרא משמע דבת בנה של אשה שהיא אשתך לא תקח לגלות ערותה [דחדא משמע] כמו לשון הגמרא גבי ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (בדף ח): וזה ערותה של בת בנה או בת בתה לחודא, אבל האשה היא אשתך וארוסתו מקרי אשתו כמו הכל היו בכלל אשת רעהו יצאת ארוסה כו' ריש פרק ד' מיתות, ורק על אשה ובתה כתיבא ערות אשה ובתה לא תגלה דמשמע ערות שניהם, וא"כ הא ילפינן מקו"ח דכש"כ הוא, דמה בת בנה ובת בתה אסורה אף דלא היה לו באשתו רק קדושין לבד כש"כ בתה, וכמו דיליף בפרק הנשרפין על בתו מקל וחומר דבת בתו יעו"ש, רק דקשה הא אין מזהירין מן הדין, ובשלמא כרת איכא למימר דילפינן דכרת לא בעי אזהרה דפסח ומילה איכא בהו כרת ולענין עונש שמים לא שייך אין עונשין מן הדין וכן משמע מרש"י זבחים (דף י"ד) ד"ה חוץ לזמנו ומיהו כרת לא יליף מיניה יעו"ש, [אמנם באמת רש"י קאי תמן לר' שמעון ואיהו סבר בפרק בן סורר ומורה דעונשין מן הדין יעו"ש] והא דבריש אלו הלוקין מייתי קרא יתירא לאחותו מאביו ומאמו, הרי דלכרת בעי קרא יתירא דאין עונשין מן הדין, נראה דהוא כוון לקרבן וכמו דאמר בריש הסוגיא שם, דכרת דאחותו לחלק דהוא לענין קרבן דלענין כרת לא שייך אטו נכרת ב' פעמים, כן כי גמר דאין עונשין מן הדין לקרבן קאי וקרבן בעי אזהרה ובמק"א הארכנו, ועיין תוספתא דשבועות גבי מושבע מפ"ע דתנאי פליגי אם עונשין קרבן מן הדין יעו"ש ובירושלמי דע"ז פרק ה' הלכה י"ב דמביא משחוטי חוץ לחולין שנשחטו בעזרה במה הצד, ופריך אי מה התם כרת, ומשני ולאו ר' ישמעאל אמר למדין מקו"ח ואין עונשין מקו"ח הרי דעל כרת אין עונשין ואפשר דעל קרבן קאי, ובאמת בבבלי סוף פרק האיש מקדש מתרץ באופן אחר יעו"ש, וכמדומה לי שבספרי הכללים האריכו בזה.
(נ"ב. עיין רשב"ם ב"ב פ"ח ע"ב ד"ה למעוטי מדות מכרת ובחולין קט"ו ע"ב בתו' ד"ה מה לחמץ בפסח כו').
סוף דבר, מצינו לומר דכרת ילפינן מקו"ח ואזהרה לא ילפינן ואין עונשין אלא א"כ מזהירין, נמצא דליכא עונש מיתה בלא בעל את האשה שנשא מקודם דערות אשה ובתה לא תגלה כתיב דמשמע דשניהם לגלות איכא אזהרה. וא"כ שפיר אין קדושין תופסין כיון דאיכא כרת וכמו דיליף בסו"פ האומר בקדושין דהוקשו כולם לאחות אשה יעו"ש, אבל אין עונש מיתה, ע"ז כתבו ונראה לר"י דבת אשתו דנכנסה לחופה ולא נבעלה נראה לר"י דחייב, פירוש מיתה אף ע"ג דערות אשה ובתה לא תגלה כתיב והיכי דפשטא דקראי משמע כן כתבו מקודם דזה הוי מן הדין וא"כ אין מזהירין מן הדין דבת בנה ובת בתה דסברא הוא דאין תלוי בביאה ואין זה בכלל אין מזהירין מן הדין כו' והמשך דברי התוספות יאיר להמעיין דכוונו למה שכתבנו בס"ד:
וזה כוונת רבותינו בתוספות ריש פ' נושאין על האנוסה שכתבו ואר"י דסברא הוא כיון דכתיב שאר בקרא וע"י הנשואין באה השארות, א"כ ע"כ פשטא דקרא דערות אשה ובתה כאילו כתיב ערות בת אשתך לא תגלה תו אינו נגד הפשט, ויש בכלל גם בת ארוסתו דידעינן מקו"ח דבת בנה ובת בתה וכמו שכתבו על בתו שהיא מנשואתו כיון דאינו נגד הפשט תו ידענא מקו"ח דהוי בכלל אשה ובתה, רק כאן דהיה קשה להם דהפשט ג"כ דדוקא בבא על אשתו, והכריחו דזה אין סברא ועל כרחין דכאלו כתב ערות בת אשתך לא תגלה, ותו גם ארוסתו הוי בכלל כיון דאיכא קו"ח ולא שייך אין מזהירין מן הדין ועיין חידושי הלכות שם ודוק ^*וע"ד החדוד יש לומר דבאמת חמותו ידעינן מקרא דאיש כי יקח את אשה ואת אמה, הרי דבקיחה דאשתו לחוד מיתסר גם באמה וכמו דת"ר כאן נאמר קיחה כו', ולפ"ז למאן דסבר קדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין א"ש משנתנו דהמקדש אשה ובתה, דבהאם ודאי דמיתסר בקדושין לחוד, ותו גם על הבת לא חיילא קדושין דהוי קני את וחמור, רק לאביי דסבר קדושין שאינן מסורין לביאה הוי קדושין א"כ טעמא דמשנתנו משום כל שאינו בזא"ז כו' וכאן איתא בזא"ז אם יקדש האם מקודם, והא לאביי שוב ילפינן בקו"ח מבת בתה ואין זה לדידיה ילפותא מן הדין דגילוי מילתא בעלמא הוי כדאמר ריש פרק הנשרפין ודוק, אבל ז"א דהא רבא מוקי במקדש אחת מאשה ובתה ג"כ אמר דאינן מקודשות משום דאינו מסור לביאה, והא בתה תהא מקודשת מספק דמסור לביאה דאף אם היא בת ארוסתו ג"כ מותרת, וכאן לא שייך קני את וחמור, וע"כ כדפרישית בכוונת התוספות, דלענין כרת לא עלה ע"ד התוספות להסתפק דודאי עונשין מה"ד ודוק: . ופשט המקרא היה נראה לפרש ערות אשה ובתה לא תגלה כולל גם אם אשתו ולכן בעונש כתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה כו' ואתהן, שלפי הפשט או אשה אם היא באיסור שנשא אמה מקודם והיא בת אשתו, או אמה אם היא באיסור שהיא אם אשתו שהיא השניה, וכן האזהרה הוא ערות אשה ובתה לא תגלה, פירושו איזה מהם היא השניה או האשה או הבת, אותה לא תגלה, אמנם בגמרא (בדף צ"ד) פליגי בקרא דכי יקח ודוק:
הגה"ה