הבא על אשה וכו', מאחר שאסר בת הבת כו'. לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים כו':
הנני להעתיק פה מש"כ בחידושי סנהדרין, בירושלמי פרק הנשרפין הלכה א', בעון קומי ר' אבהו הבא על אשה וכו'. בשמועה זו נשתבשו הגירסאות פה וביבמות פרק נושאין ואבאר הגירסא הנכונה משני המקומות וכן היא הגירסא הברורה, בעון קומי ר' אבהו בת בתו מן הנשואין בת בתו מן האונסין, [פירוש אם חייב הבא על בת בתו מנשואתו שתים חד משום בת בתו דאף מאנוסתו חייב, וחד משום בת בת אשתו דאף אם אינה בת בתו חייב, וא"כ בת בתו מנשואתו יתחייב שתים] אמר לון כל שם בת בת אחת. ופירוש דאינו חייב רק אחת, ושם להלן, הגירסא ביבמות, בעון קומי ר' אבהו, הבא על אשה וילדה בת [ובא עליה] וילדה בת ואח"כ בא עליה מהו שיהא חייב עליה משום [בתו ובת בתו] ומשום אשה [ובת בתה] כצ"ל, אמר לון שארה הנה זמה היא כולהם משום זמה, פירוש דבת בתו כתיב גבה הנה. ערותך הנה. ואתיא הנה הנה זימה זימה והוי כאילו כתיב זימה היא גבי כולהו, א"כ עשאן הכתוב זימה אחת ואינו חייב רק חטאת אחת, וזה כמו שאמר ר' אבהו בשם ריו"ח בכריתות ט"ו גבי הבא על חמותו, ורק חידוש למדנו דעל כל הני דילפינן בגז"ש דהנה הנה זימה זימה כולהו זימה אחת. [ומתורץ בזה קושית התוספות בכריתות (דף י"ד): דאמאי לא חשיב בת בתו ובת בנה ועוד, דלפ"ז כולהו זימה אחת]. ר' חגיי בעי קומי ר' יוסי למה לית אנן אמרין בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה, [פירוש מדוע אינו חייב שתים על בתו שהיא בת בתו ומדוע לא אמרינן דהוי תרי לאוין בתך לא תגלה ובת בתו כיון דלמדין אותה מקו"ח כדאמר לעיל] א"ל ויימר קרייא ערות אשה ובת בתה לא תגלה ואנן אמרין בתה לא תגלה בת בתה לא תגלה, כן הגירסא בסנהדרין, ופירושו, דא"כ ניכתוב קרא בת בתה, ובתה נילוף מקו"ח כמו דילפת בתו מקו"ח, ועל כרחין משום דבתה ובת בתה אי אפשר לאשכוחי בגוף חד, כתב בשני לאוין, ובתו ובת בתו דאפשר לאשכוחי בחד גוף סמכא רחמנא אקו"ח ולא כתבה בהדיא כדי שלא לחייבו שתי חטאות, לכן הבא על בתו שהיא בת בתו אינו חייב רק חטאת אחת, וכפי הגירסא ביבמות אמר ליה אילו הוה כתיב ערות אשה ובת בתה לא תגלה הוינן אמרין [בתה לא תגלה בת בתה לא תגלה] פירוש, דאילו לא הוי כתיב אשה ובתה ג"כ היינו למדין מקו"ח בתה מבת בתה, כמו דילפינן קו"ח לבתו וכו' כדפרישית הגירסא דסנהדרין, וכ"ז ברור:
ולפ"ז תמיה על רבינו שפסק כאן דהבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום ערות אשה ובתה, ובירושלמי מפורש דבת בתו מנשואתו אינו חייב שתים ולא יהא חמור בתו שאינו מפורש בתורה מבת בתו המפורש, וצ"ל דרבינו מפרש כוונת הירושלמי דהכי בעו קומי ר"א, דבמשנה דכריתות חשיב הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכו' והוה קשה להו אמאי לא חשיב תנא בת בתו מן הנשואין בת בתו מן האונסין, ומשני משום דבת ובת שם אחד הוא, ולכן לא תני רק חדא, אבל כולהו שמות רחוקין הן וענינים חלוקים, וכן תמצא כזה בירושלמי פרק ד' מיתות הלכה ו' וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה, ר' מנא אמר כל שם זכור אחד הן, ומה דאמר ר' אבהו משום זימה ופירשתי דכל מה דילפינן הנה הנה זימה זימה כולהן זימה חד, סבר רבינו דבתו ילפינן מקו"ח וכרב בירושלמי וכאביי דאמר דגילוי מילתא בעלמא הוא כמבואר כאן בדבריו ולהלן בהלכות מאכלות אסורות פ"ט ה"ב ובהלכות טומאת מת פ"א ה"ב, וא"כ חייב שתים על בתו ובת אשתו, ובפרט להך דיליף מובת איש כהן וכדר' חגיי ור' יוסי דמפלפלי בבתו שהיא בת בתו מי חייב שתים ולא אמרי משום דעשאן זימה אחת וכמוש"ב ודוק בכ"ז:
Loading...
2:6
1
Loading...