מי שנטען כו':
הרמ"א בסימן ט"ו הביא שאם הקרובה רגילה לבוא אליו ע"י אשתו כופין אותו לגרש את אשתו, ולא דמי להא שפסק רבינו דאם כנס אינו מוציא משום דתמן זנה עמה טרם שנשא קרובותיה, אבל כאן הלא סיבת הזנות היה על ידי שהקרובה באה לאשתו ולכן זינה עמה ואשתו לא שמרתו ולא איכפת לה ועיין משל"מ בזה, והדין מפורש בירושלמי פרק האשה רבה ה"ו אתא עובדא קומי ר' מנא ואפיק לה לא דהוא סבר כר' יהודה אלא שהיתה מתרגלת לבוא אצלו, ובזה מדוייק לשון הבבלי צ"ה ההוא דעביד איסורא בחמותיה כו' אסריתא עליך איסורא לעלם, פירוש דעכשיו אסור באשתו כל זמן שחמותו קיימת מפני שחמותה רגילה לבוא אצלו, אבל אם הוי חייש לדר' יהודה הוי אסר את אשתו עליו אף לאחרי מות חמותו ודוק. ולפ"ז קשה הא דאמר בפרק ר"ג ההוא מידם דיים מחמתיה ולכן נגדיה רב ששת כיון שצריך לגרש אשתו, תו אמאי אסור לחלוף על פתחא דבי חמוה, ואולי חשד שאני שע"ז אין כופין לגרש את אשתו רק באיכא עדים שבא עליה, ורבינו מפרש דאף אם גירש אשתו או מתה ג"כ נגדיה אמאי דחליף ותו שפיר למד לכל נטען על הערוה ודוק:
Loading...
2:12
1
Loading...