הבועל אשה דרך זנות כו' אבל חכמים אסרו כו' מפני שהזונה באה לקרובותיה כו' ואם כנס הקרובה כו' לא יוציא:
ואם נטען מאשה ונפלה בתה לפניו ליבום מאחיו, פסק הרי"ף בשו"ת שאעפ"י שאיסורה הוי רק מדברי סופרים בכ"ז חולצת ולא מתייבמת כאיסור שניות שחולצות ולא מתייבמות עכ"ל. ונמצא דעתו דמשום מצות יבום הקודמת למצות חליצה לא התירו ליבם, וטעמו נראה דיצא לו מהך דתניא בתוספתא פ"ג וכולן שנשאו לאחרים ומתו מותרות להנשא להן, ר' אליעזר אומר כולן שנשאו לאחיהם ומתו מותרות להתייבם, משמע מפורש דווקא בהנך דאם נשאו לאחרים ומתו דמותר בהן הוא הדין דאם נשאו לאחיהם ומתו ג"כ מותרין להתייבם, דהחשש על שעבר שמא חשב לישא אותה לכן אסרה על בעלה או שמפני זה נתגיירה וכיו"ב, אבל הכא דאסור שמה יזנה עם הקרובה שתבוא לאשתו ואין נפק"מ אם נשאת לאחר ומת בעלה אסור לישא אותה, הוא הדין דאם נשאת לאחיו ומת לא שרינן משום מצות יבום וז"ב כהרי"ף ודוק: