הבא על אחת מהשניות וכיוצא בהן כגון הבא על קרובת חלוצתו או על חלוצתו לא עשה אותה זונה כו':
ירושלמי מפורש פרק ר"ג ה"ד הבא על חלוצתו פסולה מלאכול בתרומה אלא בשבאו אחיו עליה ניחא כמ"ד האחין בכרת כו'. והפירוש דסובר הירושלמי דאינו חייב אף מלקות בחלוצה לחולץ וכן לאחין לר' יוחנן ואינה נעשית זונה בפסול דרבנן, וגם בכהן הבא על צרת חלוצתו דלמשויא נפשה זונה לא נפק"מ לענין כהן וכמו שפסק רבינו, דאין לאמר דפריך דהא לא הוי זר אצלה מעיקרא, דהא הירושלמי בפרק החולץ הי"ג אמר דמחזיר גרושתו פסל אותה מלאכול בתרומה (וכן כתב הש"ק) ולסוף מסיק א"ר יוסי תיפתר שהיה יבמה כהן ובא עליה וחללה, פירוש דמשום חללה דכהן אסור בחלוצה דזהו מאיסורי כהונה ויעוין שיטת רבינו פי"ט ה"ח ומשל"מ שם, אבל משום דאיהי חלוצתו שלו דעבר בלא יבנה מדברי סופרים זה אינו מאיסור כהונה דשוה לכל ישראל ולא נעשית מאתו חללה, וזונה אינה נעשית ג"כ דהוא איסור דרבנן, ולכן אם בא הכהן על אחות חלוצתו אינה נפסלת מתרומה, דאין זה רק איסור השוה בכל, וכן אם בא על צרת חלוצתו דאין חלל לשיטת רבינו רק מאיסורי כהונה, וזונה לא נעשית כיון דאינו רק מד"ס. וזה הוא הברור בשיטת רבינו ושיטת הירושלמי ודוק:
Loading...
18:4
1
Loading...