אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו כו':
הנה בכולהו ניחא, אולם בגרושה לא א"ש שהרי היתה מותרת לאכול בתרומה, ועכשיו ע"י שנבעלה בעילת איסור אסורה לאכול בתרומה ומ"ש מאלמנה, אטו חילול לכהונה כתיב בהאי קרא, אימא חילול לתרומה ג"כ נכלל בכוונת התורה, ואולי יתכן משום דקיי"ל כחכמים דאמרי בתרומות ומייתי לה בריש ד' מיתות, דאם ניסת לאחד מן הפסולין ואכלה בתרומה אינה משלמת חומש, נמצא דאינה מחוללת לתרומה למיחשב אותה כזרה גמורה, ולדידהו ודאי דליכא בה מיתה אם אכלה תרומה במזיד, רק מלקות לחודא מלאו דבתרומת הקדשים לא תאכל וכמדומה שהעירו בזה האחרונים, ולכן לא לקי משום בל יחלל שכבר נתחללה לענין נשואין ולענין תרומה גם עכשיו אינה כזרה וכחלל שנולד, דחלל שנולד בודאי משלם חומש וחייב מיתה כמו זר, וטעמא דרבנן דבעינן שיהא זר מעיקרא וכמו שפירשו בפ"ק דכריתות עיי"ש, ולפ"ז א"ש הא דמשני בסוגיין אלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות כו' לא שני שמות ע"ז ושני שמות ע"ז, וגם על גרושה לוקה משום לא יחלל וטעמא דמחללה מתרומה וכר' מאיר דנעשית כמו זרה גמורה דמשלמת החומש וחייבת מיתה לכן שפיר לקי על לא יחלל, ופריך אי הכי דכר' מאיר מוקמית גרושה וחלוצה כו' אמאי אינו חייב שתים, אבל לדידן לא לקי על לא יחלל בגרושה וכמו דפרשתי בס"ד: