הטבילוהו ב"ד לשם גרות כו':
רבינו דייק דוקא דמטבילין אותו לשם גיירות אבל לשם עבדות לא אע"ג דמצי להטביל קטן לשם עבד כדכתב בפ"ח מהלכות עבדים. משום דאע"ג דרוב עו"ג בכ"ז הא איהו מוחזק בעצמו ואיך מצי לשעבדו לשם עבד דקו"ח אם בממון לא אזלינן בתר רובא נגד חזקת הממון, נגד חזקת הגוף לא כש"כ ועיין ההמ"ג ופשוט. אמנם הא דמטבילין אותו לשם גיירות סברת רבינו הוא דאע"ג דכל זמן דלא יתגייר, נראה דמותר לישא נכרית כמו שמותר לאכול נבילות ולא שייך יוחסין לגבי דידיה לישא עו"ג, וא"כ אם יגיירוהו הרי יאסר בעו"ג ובת ישראל ויהא מוכרח לישא גיורת ויהיו בניו פסולים ותו לא הוי זכות לגבי דידיה כלל, בכ"ז סבר רבינו כיון דהוא מושלך בשוק וברוב עו"ג וכי יטבילוהו לגירות מצוה להחיותו ותו זכות הוא לגביה ודוק ועיין ירושלמי פרק הערל מצא מושלך אתה טובלו לשם עבד ואכמ"ל:
מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל.
רבינו מפרש דמה דאמר רב ל"ש אלא להחיותו קאי גם על מחצה על מחצה ישראל אבל ליוחסין לא הוא אף ברוב ישראל. וכן מוכרח מהא דפריך על שמואל דאמר לפקח עליו את הגל והאמר שמואל אין הולכין בפ"נ אחר רוב ואם נימא דרב לא קאי רק על רוב ישראל וכן שמואל דאמר לפקח עליו את הגל הוא רק ברוב ישראל הא מחצה על מחצה לא ליפרוך ממשנה מפורשת ביומא (דף פ"ג) ספק עו"ג ספק ישראל מפקחין עליו את הגל ולפירוש רבינו ניחא דמקשה אמאי דאמר דבמחצה על מחצה דוקא מפקחין הא אף ברוב עו"ג סבר שמואל דמפקחין וכי בעי אחר זה מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא ולא אמר להחיותו הוא משום דמדייק תיבת ישראל דאם להחיותו הלא גם על גר תושב מצווין להחיותו וכמבואר בב"מ (דף ע'), וכן לפי שיטת התוספות כי בעי רוב ישראל ישראל למאי הלכתא היינו ג"כ דמדייק תיבת ישראל דבגר תושב ג"כ מצוה להחיותו לכן אמר להחזיר לו אבידה דגר תושב אינו בדין זה ופשוט: