והוא מחסידי אומות העולם:
כוון רבינו למה שביאר בהלכות מלכים סוף פ"ח והוא שיקבל אותן ויעשה אותם מפני שצוה בהן הקב"ה והודיענו ע"י משה רבינו שב"נ מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה ג"ת וכו'. ומיושב בזה קושיית תוספות שם דא"כ אם אינו מקיים ז' מצות הלא נהרג (בזמן הבית), אבל לפ"ז דין הג"ת שיאמין בהז' מצות מצד צווי משה רבינו, ויעוין פירוש המשנה בפרק גיד הנשה שגם ישראל אינן מצווין מצד שנצטוו במילה ע"י אברהם וגיד הנשה ע"י יעקב רק מפני שנצטוו ע"י משה יעו"ש:
ולפ"ז מנהיר דברי הגמרא ב"ק ל"ח עמד והתיר להן איתגורי מיתגר כו' לומר שאין מקבלין עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כאינו מצווה ועושה כו' דפירושו, דאם הוא מקיים מצד שנצטוו ע"י אדם ונח אינם מקבלין שכר רק שיעשו ע"י מה שנצטוו ע"י משה רבינו אז ה"ז גר תושב, וזה שהתיר להן מצד נביאים הראשונים אדם נח ובניו רק החיוב עליהן מצד שנצטוו ע"י משה שכך צוה הש"י להקדמונים ודוק היטב: