אור שמח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ד:י״ח

ויראה לו שאם בא העבד כו' יהרגו שאיסור שתי עריות אלו שוה בכל האדם:
הנה ברור דגם הבהמות נהרגין ע"י עבד דלכל מילי שוה עבד לישראל שהוא למשפטים ולדינים, רק ב"נ שדינו שיהרג (בזמן הבית) אם בא על הבהמה הוא מצד מצות בני נח שלא נתנה תורה רק לישראל ולא לב"נ, לכן שקיל וטרי הגמרא אם נהרג הואיל ותקלה איכא ולקלון דיליה לא חיישי מי ידעינן מסברא להרוג הבהמה על ידו יעו"ש, ולכן בבא עו"ג על הבהמה בעד אחד ודאי דאין הבהמה נהרגת משום זה, דהתורה מדברת על אופן שיהיה בבהמת ישראל שתהרג הן בבא עליה עו"ג או קטן, ודוקא בכ"ג כדין ישראל, ומנא לן למילף בדיין אחד בהמת ב"נ לדיניהם, אשר לדיניהם לא דברה תורה שתאסור גמר דינם והבהמה תהא נהרגת ע"פ דינם, דהא דב"נ נהרג הוא מצד שבע מצות דידיה, ובז' מצות דידיה לא כתיב שתהרג הבהמה, ולכן כי מקיש נשכב לשוכב והבהמה לאיש, זה דוקא במי שמיתתו בדיני ישראל והתורה אמרה שתהרג הבהמה בדין ישראל ולב"ד של ישראל אם בא עליה אדם אפילו ב"נ (בזמן הבית). ובזה נתעצמו דברי החכם צבי סימן פ"ד שכתב כן מסברא אחרת יעו"ש, והעיקר דמה דב"נ נהרג הוא מצד תורתו תורת ב"נ ובתורתו אין מצוה על הריגת הבהמה רק הציווי היה לב"ד של ישראל להרוג בהמתו, וכל דיני נפשות דילן הן אדם הן בהמה לב"ד של סנהדרן נמסרו (בזמן הבית) ולא לב"ד של ב"נ ופשוט. אבל עבד הוא כישראל ובפרט דקלון גם דידיה בעי למיחש כמו דאיתא בפרק יוצא דופן לעבודה נתתים ולא לבושה, ובספרא מרבה בפרשה זו דכתיב מבני ישראל לרבות גרים ועבדים, וברור:
אולם נראה לנו שלימד לנו רבינו דבר מועיל, דרבינו לטעמו דלא הביא במנין הלאוין לאו דלא יהיה קדש משום שסובר דהך לאו דלר' ישמעאל דנפקא מיניה אזהרה לנשכב לזכור ולבהמה הוא מלא יהיה קדש, ולר' עקיבא דסובר דאזהרתן הוא מתרי קראי יעו"ש, בכ"ז הוא להכפיל האזהרה על שכיבת הבהמה והזכור לכן לא הביאו במנין הלאוין כשיטתו שאינו מונה הלאוין כפולים, אם לא שלאו השני מחדש איזה דבר וכמו שביאר רבינו בספר המצות ופ"ב הלכה כ"ב מהלכות מאכלות אסורות הביאו הרב המגיד, וכן כתב בפירוש הלאו דלא יהיה קדש בספר המצות סימן ש"נ ועיין בחינוך אחרי סימן ר"ט, ושם כתיב ולא תהיה קדשה מבנות ישראל ופירש רבינו שלא יבעול בלא כתובה וקדושין או במופקרת, וזה הלאו אינו נוהג בעבדים ששפחה מותרת לשני עבדים ואין שייך בהן קדושין וישראל שבא על השפחה אינו לוקה לשיטת רבינו, והעיקר דמבנות ישראל דכתיב אצל לא תהיה קדשה דוקא בישראל לא בעבדים ושפחות וכמו שנתבאר בחנוך סימן תק"ע, א"כ הא דכתיב לא יהיה קדש בבני ישראל דקאי על משכב זכור ובהמה הוה אמינא דוקא בבני ישראל לא בעבדים, וכיון דליתא באזהרה תו אינו נהרג, לכן קא משמע לן רבינו דהוא נהרג דחדא דאזהרתו ממקום אחר, ועוד אף לר' ישמעאל לא מסתברא למעטו אף מאזהרה דנשכב, וזה שלמדנו רבינו ודוק: